The first 200 lines.
- לאחרונה, קמה קבוצה של אנשים אקראיים לכאורה -
- בעלי יכולות שלא ניתן לתארן אלא כ "מיוחדות". -
אם כי אינם מודעים לכך, -
- אנשים אלה לא רק יצילו את העולם, אלא גם ישנו את פניו לתמיד. -
- מעבר זה מהרגיל אל הבלתי רגיל לא יקרה בן לילה. -
לכל סיפור יש התחלה. -
- החלק הראשון בסאגה שלהם מתחיל כאן... -
גיבורים -
מהיכן זה מגיע?
המסע הזה,
הדחף הזה לפתור את תעלומות החיים,
כאשר גם לשאלות הקלות ביותר לעולם לא תימצא תשובה?
למה אנחנו כאן?
מהי נשמה?
למה אנחנו חולמים?
אולי עדיף לנו לא לחפש כלל.
לא לחקור, לא לחשוק.
- פרק ראשון "בראשית" -
זה לא בטבע שלנו.
זה לא בלב שלנו.
לא זאת הסיבה שאנחנו כאן.
מה מצבו?
ניו יורק -
סליחה. הבהלתי אותך? - לא.
לא, אני רק...
אני חולם את החלומות המדהימים האלה כל פעם שאני עוצם עיניים ו...
לא משנה.
הוא אוהב כשאני מקריא לו את שערי המניות.
הוא בכלל בהכרה?
לא.
הוא במצב הזה כבר שבוע. אני חושב שהסוף מתקרב.
אולי עוד כמה ימים.
אני לא יודעת מה הוא היה עושה בלעדיך.
יש לך כישרון אמיתי.
אני רק עושה את העבודה שלי. - לא, אתה כמו בן בשבילו.
לא, אם כך, אנחנו סוג של אח ואחות.
זה יכול להיות קצת מביך אם אי פעם ארצה להזמין אותך לצאת.
סליחה, זה... זה לא היה במקום.
לא, זה מקסים, זה...
אני יוצאת עם מישהו.
כן. לא, זה בסדר, באמת.
אני צריך להחליף לו את האינפוזיה.
סליחה, כמובן.
בני האדם הם גזע נרקיסיסטי מטבעם.
יישבנו כל פינה על פני כדור הלכת הקטן שלנו.
אך אנחנו לא הפסגה של מה שידוע בשם אבולוציה.
הכבוד הזה מגיע ליצור הנחות ששמו מקק.
הוא מסוגל לחיות חודשים בלי אוכל.
להישאר בחיים למשך שבועות עם ראש כרות.
עמיד לקרינה.
אם באמת ברא אלוהים בצלמו,
אני מודיע לכם בזאת שאלוהים הוא מקק.
אומרים שאדם משתמש רק בעשירית מהמוח שלו.
עוד אחוז אחד, ואולי אפילו נהיה ראויים לצלם אלוהים.
אלא אם היום הזה כבר הגיע, כמובן.
פרויקט הגנום האנושי גילה
שווריאציות קטנות בקוד הגנטי של אדם
מתרחשות בקצב מתגבר.
התעתקות, רחיפה, התחדשות רקמות גוף.
האם כל זה נמצא מחוץ לגבולות האפשר?
או שמא האדם נמצא בפתחו של מסלול אבולוציוני חדש?
האם הוא עומד לגלות את הפוטנציאל האנושי האמיתי?
סליחה, זמננו תם.
אני יודע, אני מתחיל להישמע כמו אבא שלי. אני לא יכול להתגבר על זה.
אתה יודע, הם יכולים לפטר גם אותי אם הם רוצים,
אבל יש בזה משהו, ניראד,
גם אם זה נשמע מטורף.
מה העניין?
אבא שלך.
הוא מת.
איך?
נהג מונית בניו יורק זאת עבודה מסוכנת מאוד.
נוסע לא נכון בזמן לא נכון.
ייתכן שלעולם לא נדע מה באמת קרה.
לא, דיברתי איתו לפני יומיים.
הוא היה משוכנע שמישהו עוקב אחריו
ומנסה לגנוב את המחקר שלו. הוא מת בגלל התיאוריות שלו.
זה נשמע מטורף. - באמת?
הבן אדם עזב את משפחתו, הרס לעצמו את הקריירה,
ונסע למרחקים כדי להוכיח תיאוריות מטורפות.
לאן אתה הולך?
לדירה שלו. לקחת את הניירות שלו, את המחקר.
הוא היה כזה קרוב למצוא את הראשון מהם.
את "חולה האפס" שלו. הוא גילה שהוא מקווינס שבניו יורק.
מוהינדר, תקשיב לי.
אביך היה עבורי עמית וחבר.
פרופסור מכובד, גנטיקאי מבריק.
אבל היה ברור שהוא איבד קשר עם המציאות.
אני הלכתי בעקבותיו.
התזה שלי מבוססת על המחקר שלו. - נכון, תמיד היית זקוק לאישור שלו.
ועכשיו אתה אומר לי שכל זה היה לשווא?
אני אומר לך שאתה צריך לשחרר.
אני חייב לדעת איך הוא מת.
אני חייב לדעת שכל זה לא היה לשווא.
ואחר כך אני חייב לסיים את מה שהוא התחיל.
בראשית -
יכולת תעופה אנושית -
התחדשות תאים מהירה -
התעתקות -
הלו?
כן, אני עכשיו בדירה שלו.
לא, הוא השאיר כאן הכול חוץ מהמחשב שלו.
את המחקר, את המפה.
כן, בוא נביא לכאן צוות שיארוז ויתייג את הכול.
אני אחזור אליך תכף.
ניו יורק -
לאס וגאס, נבדה -
הודעת מ-XXXNikki4u: הזמן נגמר -
הודעה מ-Huggerz69: עוד קצת בבקשה -
זה יעלה לך עוד 39 דולר -
כלבה! -
סוטה.
- אראה את הכול! שיחת סקס פרטית -
הגיע הזמן לקום, מייקה.
מייקה.
מייקה!
מייקה!
מייקה! - מה?
לעזאזל, מייקה, אל תעשה לי את זה.
לא לעשות מה?
פשוט... אתה צריך להיזהר.
בסדר?
אני רק עובד על המחשב שלי.
לוח האם היה פגום, אז הייתי צריך לבנות חדש.
חדש.
מישהו כבר אמר לך
שאתה האיש הקטן הכי חכם בעולם?
את אומרת לי את זה. כל הזמן.
מה זה?
מצלמת נקב. זה בשביל ליקוי החמה.
היום הירח יכסה את השמש.
נסתכל על זה בבית הספר.
לגבי בית הספר, אתה צריך ללכת להתארגן.
היום אסור לך לאחר.
אימא, כבר התלבשתי וארזתי בעצמי את ארוחת הצוהריים.
זה מה שעשיתי כל הבוקר.
ומה את עשית? - היי, אל תתחכם איתי.
עבדתי כדי שנוכל לשלם חשבונות.
כן? וזאת הסיבה שניתקו לנו שוב את הגז?
תארוז את הדברים שלך וחכה לי ליד הדלת האחורית, טוב?
למה? - פשוט עשה זאת.
אימא, מה קורה? - לא משנה.
רק דבר בשקט ותיצמד אלי.
אודסה, טקסס -
המצלמה מוכנה?
כן, כמעט! חכי קצת.
זה נראה כמו 20-25 מטר. זה כל כך הזוי.
טוב, אני מוכנה!
בסדר.
אוי, אלוה...
אלוהים אדירים. קלייר?
אלוהים אדירים.
קלייר!
כאן קלייר בנט,
וזה היה ניסיון מספר שש.
אתה יוצא כאן, נכון?
- למען עתיד טוב יותר נייתן פטרלי לקונגרס -
מר לינדרמן, אצטרך לחזור אליך בעוד חמש דקות, בסדר?
תודה.
אני מאחר. יש לי אירוע התרמה ופגישה בבר.
מה קרה? - זה קרה עוד פעמיים.
לפעמים אני נופל, לפעמים אני עף.
לפעמים אתה נמצא בחלום.
אין לי זמן לזה עכשיו.
אלה לא סתם חלומות, נייתן.
תחזיק את זה.
חשבתי שהם ייפסקו, אבל הם לא.
ג'ים, אני צריך שתחזיר לי את זה עד 18:00. תודה.
הבוקר, כשקמתי מהמיטה, הרגל שלי ריחפה באוויר לפני שנחתה.
תראה לי את הרשימה. - ריחפה. במשך רגע.
כאילו צפתי באוויר.
אני אומר לך, נראה לי שאני יכול לעוף.
כל אלה "חסרי דעה"? - כן.
אתה חושב שאתה יכול לעוף?
למה שלא תקפוץ מגשר ברוקלין?
נראה איך זה ייגמר.
אולי כדאי לי להתחיל ממשהו נמוך יותר.
כמו שלומדים ללכת. - אתה באמת רציני.
ועוד איך אני רציני. - אתה חייב להפסיק עם זה, פיטר.
לך לרופא, תתחיל לקחת תרופות.
אל תעשה לי פדיחות, אחי.
אני מפגר בשמונה נקודות בסקרים. - תקשיב, לא מדובר בך, בסדר?
תראה, קורה לי משהו,
ויש לי הרגשה שאתה הבן אדם היחיד
שיכול להבין את זה.
למה שאבין שאתה חושב שאתה יודע לעוף?
כי אתה אח שלי.
אימא, אני לא יכול לדבר...
מה?
אגיע תוך עשר דקות.
מה היא עשתה הפעם?
עצרו אותה. - על מה?
גניבה מחנות.
אני כל כך מדוכאת.
מה? על מה את מדברת? למה?
חוץ מהעובדה
שזה היה כל כך מגעיל שכמעט חרבנתי במכנסיים,
זה הדבר הכי מגניב שקרה לעיירה הזאת במאה השנים האחרונות.
לא אם אף אחד לא יידע על זה.
אז למה רצית שאצלם?
No comments yet. Be the first to leave one.