İlk 200 satır.
- סדרה מקורית של NETFLIX -
ניגנתי את השיר הזה יותר מדי?
כן, מה?
בכל זאת, יש דרכים פחות קיצוניות לבקש שיר חדש.
מה אתם רוצים?
פויזן?
אבבא?
נקמה.
לא מכיר. אבל אם תזמזם כמה תווים, אני בטוח שאצליח לעמוד בקצב.
ובכן...
זה מר ״אמרתי לך לצאת, כלב״.
טוב לראות שהחלמת מהרפתקאותיך במדבר.
כמעט מתתי בגללך.
נסעת במשאית ברינקס גנובה מלאה במזומנים.
בגללי,
אתה לא בכלא לכל החיים.
על לא דבר.
הלכתי במדבר ימים שלמים.
בקושי שרדתי.
אפילו היו לי הזיות.
אני זוכר שהיו לך כנפיים.
אתה זוכר נכון.
אבל השתניתי.
אני לא יודע למה אתה מתכוון, ולא אכפת לי.
הייתי צריך את הכסף.
עשיתי מחקר עליך.
אתה טחון בכסף.
אז תשלם.
נראה לי שהמחקר שלך היה...
לוקה בחסר.
לא הזיתי, נכון?
מה אתה חש?
בלבול?
גועל?
אימה?
בעיקר אימה.
מעניין אם זה מה שהיא חשה.
מי?
הבלשית, כמובן.
היא גילתה לאחרונה את טבעי האמיתי.
ובאותו רגע, כשחיכיתי לראות איך היא תגיב...
השוטרים נהרו למקום,
ולקחו אותה משם. היא נורתה, אחרי הכול.
היא נעלמה. יצאה לחופשה ועזבה את לוס אנג׳לס.
זה היה לפני חודש.
אמרתי לעצמי שהיא פשוט עיבדה את מה שגילתה.
כלומר, זה לא פשוט לגלות שמישהו הוא בעצם השטן.
אבל מה אם היא כבר הגיעה למסקנה?
מה אם היא החליטה
שאני הרשע בהתגלמותו?
ומה אם היא צודקת?
אל תהרוג אותי, בנאדם.
בבקשה, אני רק גנב.
זה הכול.
זה לא נכון.
סליחה?
זה לא כל מה שאתה.
אל תבין אותי לא נכון. אתה אכן גנב,
אבל אולי מגיעה לך הזדמנות להוכיח לאנשים שזה לא כל מה שאתה.
הנה, בבקשה.
כסף לכיסוי כל חובותיך,
למימון האשפוז של החברים שלך למטה,
ולהזדמנות לחיים חדשים.
הזדמנות לתת לאנשים לראות אותך...
בדרך אחרת.
זה תכסיס, נכון?
אתה צריך מחווה של אמון, אחרי כל זה?
בסדר.
מאחר שהשארתי אותך ללא מכנסיים בשני מפגשינו האחרונים,
אולי אשווה את המאזן.
טוב...
עכשיו אנחנו תיקו.
בערך.
אפשר ללכת עכשיו?
בהחלט.
מה קורה?
היי.
היי, איש זר.
ראיתי את הגופות למטה.
הם לא מתו, מזיקין.
על אחת כמה וכמה היית צריך להתקשר.
מה, אתה עדיין כועס על זה שניסיתי לבגוד בך ולהרוג אותך?
זה היה לפני חודש.
לא, מה פתאום? מה אני נראה לך, בן אנוש?
לא, פשוט...
נסחפתי באותו רגע.
ואתה עדיין מודאג בקשר לדקר.
הצעתי למצוא אותה.
אני ציידת ראשים.
אתה רק צריך לבקש.
הבלשית עדיין מעבדת את פני השטן שלי.
הדבר האחרון שחסר לה זה שתצוד אותה שדה.
או...
שאתה מנסה להתחמק מדברים.
ניסיון יפה.
מה? -הבלשית לקחה איתה את הצאצאית הקטנה שלה.
את סתם מחפשת תירוץ לאתר אותה, נכון?
לא!
לא.
לא, קלואי תחזור בקרוב,
ואז אוכל להתנצל בפני טריקסי.
את יודעת, מזיקין...
אני מתחיל לחשוב שהשאלה היא לא מתי,
אלא...
אם הן יחזרו.
הגעתי הנה ב־6:45.
הם כבר תחמו את האזור.
זה הכול.
לך הביתה, לוציפר.
בוקר טוב גם לך, הבלש סתום. -קלואי עדיין לא פה ואנחנו לא צריכים אותך.
בכל זאת, אני עדיין יועץ למשטרת לוס אנג׳לס,
ו... כן, אין לך שום סמכות עליי. אז יש את זה.
כן, נכון.
דן לא התכוון לזה.
האובדן של שרלוט דפק אותו קשות.
ואני מזדהה עם מה שעובר עליו,
אבל אני מסרב להיות שעיר לעזאזל על משהו שאין לי שום אחריות עליו.
זה מוטיב חוזר בחיי.
זה ייקח לו זמן, לוציפר.
זה...
ייקח לכולנו זמן.
אני עדיין לא בסדר עם אלוהים.
לא בטוחה שאהיה אי־פעם.
הפסד שלו, אם כך, מיס לופז.
אז... רוצה את הפרטים?
למען האמת, לא.
לא רציתי לתת לדניאל את הסיפוק, אבל...
אני חושב שכדאי שאפסיק לבוא לזירות פשע.
אז תפסיק לבוא,
לבדוק אם קלואי פה, ואז להסתלק בלי לעזור בכלל?
כן. נראה שנאחזתי בתקוות שווא.
כמה טיפשי, שיום אחד היא פשוט
תיגש...
היי. סליחה שאיחרתי.
דקר!
בלשית! -אלוהים!
איך היה בחופשה? לאן נסעת? למה...
למה את לא שזופה יותר?
תקשיבי, אספר לך הכול, אני מבטיחה,
אבל קודם כול, מה קורה?
כן, כמובן.
ובכן, הקורבן הוא כוורן בן 55 בשם בוב גולדבאך.
סיבת המוות:
מרית דבש בצוואר.
מזעזע, לא?
מי ידע שכוורנות זה מקצוע קשוח?
נראה שאחת הכוורות הותקפה.
אולי בוב תפס את הרוצח דורך לו על הדבורים, והם נאבקו?
ייתכן. יש עדים?
לא. אבל אשתו של בוב, לנור, נמצאת שם.
טוב, תודה. אדבר איתה.
עבודה טובה, אלה. -תודה.
אלוהים...
קלואי חזרה!
סוף סוף אפשר לחזור לשגרה.
אף אחד לא שנא את בוב. הייתה לו נפש עדינה.
הוא אפילו לא דיבר בקול רם.
ואין לך מושג מי היה רוצה לפגוע בו?
לא.
אנחנו...
מוכרים דבש יחד בשוק האיכרים.
כולם שם משפחה אחת גדולה.
אני באמצע משהו.
תמשיכי.
אני...
לא יכולה להעלות בדעתי...
אני מצטערת. סלחי לי.
אפשר לדבר איתך?
לוציפר, בעלה נרצח עכשיו.
את...
בסדר?
כן, בסדר גמור.
איפה היית?
נסעתי עם טריקסי לאירופה, וטיילנו, ו...
אתה יודע, ככה היה לי זמן...
לעבד את מה שראיתי.
ו...
עיבדת?
את...
בסדר עם מה שראית?
אני... -בלשית,
את בסדר איתי?
טוב, בסך הכול תמיד סיפרת לי את האמת.
אתה יודע?
אז...
אני חושבת שבתוך תוכי...
תמיד ידעתי.
אבל איך את מרגישה?
מפוחדת? מבועתת? את רוצה לצעוק עליי?
להכניס לי אגרוף? לברוח שוב?
אני...
פשוט רוצה לחזור לעבודה.
זה הכול?
זה הכול.
מה ל...
אני שמח שדיברתי איתך כל השנים, לינדה.
פקחת את עיניי. עזרת לי להבין רגשות.
תודה, לוציפר.
נפלא לשמוע.
שוב, התובנות שלך עזרו לי להגיע להבנה.
No comments yet. Be the first to leave one.