Documentary Now!

ערב טוב.

אני הלן מירן, ואתם צופים ב

"דוקומנטרי עכשיו!", עונה 52.

בשנת 1970, אגדות ברודווי סיימון סויר והווארד פיין

איפשרו ליוצר הסרטים ר.ס. באומגרטנר

לתעד את הקלטת השחקנים של המחזמר החדש שלהם.

אנו מביאים לכם את השמחה, הכאב, ואת המוזיקה של "קואופ".

_

_

_

_

_

_

_

_

עונה 3, פרק 3 סנכרון ותיקונים מאת FunnyFunk

היי, דייב.

ברברה, אלבי ואני בטעות לקחנו שוב את המקרים אחד של השנייה.

תראה, אני צריך את החצוצרה שלי.

- על כמה ערוצים אנחנו מקליטים? - שבעה.

אז אנחנו בהחלט נצטרך יותר מזה.

פבבת'.

- ובכן, היה לנו כזה להיט עצום... - עצום.

...עם "האם מישהו אי פעם אמר לך שאת תיראי טוב יותר כברונטית?"

שבאותה תקופה היה השם הארוך ביותר אי פעם בברודווי,

אם כי כמובן עכשיו כולם העתיקו את זה.

אז מה הלאה? ואז זה הכה בנו.

טיילנו בשדרה 82 ו-3, ש...

אלוהים וכל השאר על פני כדור הארץ יודעים כמה יפה הבלוק הזה...

בנייני דירות גדולים, לבנים, פרקטיים, ואחד מאיתנו אמר...

אתה אמרת את זה. אני לא אמרתי את זה.

"חייבים להיות 200 יחידות דיור בקואופ הזה,

וזה 200 סיפורים שונים",

ושנינו חשבנו שיש בזה משהו לתוכנית.

למעשה אמרתי, "זה לא רעיון טוב לתוכנית".

טוב, זהו זה, אנשים.

שקט.

"קואופ"... טייק אחד.

של מי החבילה הזו?!

משהו מ ספקי חירום אינסולין לילה?

הולך פעם אחת, פעמיים?

לא? אוקיי, זמן זבל.

ביי, ביי, קופסה!

וואו. ובכן, זו הייתה לקיחה ראשונה מצוינת.

בואו נמשיך. בסדר.

בבקשה תודיעו לכולם שזה נסגר.

- אתה רוצה שאני אעשה את זה? - בבקשה.

אה, בסדר. אה, לפני שנמשיך,

אה, להווארד וסיימון יש הערה.

אה, אתה יכול...

או, אממ...

עובדה מעניינת, אני מניח.

המופע הזה, "CO-OP: המחזמר", נסגר.

ואני יכול לומר לפי המבט על כל הפנים שלכם

שלא קראתם את הביקורות שיצאו היום,

ולכן לא יכולתם, אה, לצפות את החדשות האלה,

אבל... אבל זה... זה נסגר.

זה... זה, אה, זה נגמר.

זה... זה לא... זה... הכל נגמר.

בסדר, חזרנו מההפסקה.

אמרתי "לקיחה 20", עכשיו חצי שעה עברה,

אז לארי, אני רוצה לעבור ישר למספר שלך.

לארי? שים את הקפה למטה.

בואו נתרכז!

בסדר. קדימה. קדימה!

בואו נעשה את הדבר הזה.

תזמורת? תמיד מאיצים, בסדר?

אבל לעולם לא מעבר לאלגרו.

זו לא הערה על כולכם, כמובן.

היי, אני מדבר איטלקית, קאפיצ'ה?

אה, קראת את ה"טיימס".

אז אתה חושב שאני לא יכול לשיר מהר, הא? מבקרים.

זו הסיבה שאני לא קורא את החרא הזה כי...

כי זה מתחת לראייה שלי.

כמו זה, כמו זה.

"בסולו המדהים שלו 'טיפים לחג המולד',

מר. לונסון סיפק את הרגע הדרמטי היחיד של הערב...

כלומר, עם השחקן הזה שכבר בקוצר נשימה

בבית הראשון יוכל לסיים את השיר המהיר

או שהוא יסבול מהתקף לב על הבמה?"

בסדר? אלגרו? פרסטו. פסטו.

הא? הא?

אני... אני אראה לך שליטה בנשימה.

"טיפים לחג המולד". תזמורת!

שלום רובי.

שלום.

- ונשימה. - נשימה מלאה.

בסדר?!

ככה עושים אלגרו.

היי, ג'ודי. היי, די די.

אה, את עושה משהו לא נכון

כבר בערך שלושה שבועות, וזה מעצבן אותי.

אני רוצה לדבר איתך על זה עכשיו.

- אה, בוא נראה. - בסדר?

אה, בה, בה, בה, בה.

"זו אופרת סבון ניו יורקית,

ולמען האהבה הישארו מכוונים".

לא. "הרוס".

ולבי... מה?

"הרוס". המילה היא "הרוס".

- "הרוס". - "הרוס".

- אני... - ה. ר. ו. ס.

יש רק דרך אחת להגיד את זה. "הרוס".

ה. ר. ו. ס.

בסדר, נניח ששאלתי אותך, בזמן עבר,

איך הרגת לוויתן?

- זו חידה? - לא.

זו שאלה פשוטה. איך הורגים לוויתן?

אני ממש מפוחדת ממך כרגע.

אתה צד אותו בחנית, נכון?

עכשיו תגיד את זה בזמן עבר.

- "צד בחנית". - נכון.

עכשיו תוריד את ה-"צ" וה-"ד" וה-"ב" וה-"ח" וה-"נ" וה-"י".

- "פונד". - עכשיו תחליף את ה-"פ" ב-"ר".

- "רונד". - כן.

הבנת את זה עכשיו. זה ניו יורק...

מושלם. עכשיו היא תגיד "צדה בחנית" בביצוע הזה, אבל זו לא אשמתי.

בסדר. זה היה תרגיל טוב. היי, ג'ודי.

היי.

מקווה לראות אותך במסיבת החג שלנו הערב, ג'ו.

מסיבת חג?

אלוהים אדירים, לא.