Mistari 200 ya kwanza.
היום הוא היום. -בסדר.
יש לי תחושה טובה. -שלוש המכשפות לוהטות.
אני לא יודעת למה אנחנו ממשיכות בלי מכשפה רביעית.
היא שוב מתחילה.
מה? עברו שנתיים. -אולי לא צריך מכשפה רביעית.
אמנות הכישוף
צריך ארבע.
כל סהר מייצג יסוד, את מבינה? -בסדר.
צפון, דרום, מזרח, מערב.
אני רוצה לעצור את הזמן.
לא היינו יכולות גם אם היינו ארבע.
היא על השולחן, פרנקי. -חכי, אחרת תשרפי משהו.
היא כבר בוערת! -בסדר.
אני מתה על הצלחת.
בסדר. -אל תכבי.
אני חייבת. צריך להתחיל בטקס. -הנוצה שלך.
פרנקי, תיזהרי. את תמיד שורפת דברים, אחותי.
לא הפעם. -מוכנות, מכשפות?
כשהלילה מקבל את אורך והימים מרגישים את משיכתך,
בכוונתי לגדול עמך, מחדשה ועד מלאה.
אני מזמנת את רוחות הצפון,
את רוח האדמה והגוף, את רוח העפר.
ברוכות תהיו.
אני מזמנת את רוחות המזרח, רוח האוויר,
רוח ההתחלות החדשות, רוח הנשימה.
ברוכות תהיו.
אני מזמנת את רוחות הדרום, רוח האש והרצון, רוח החום.
ברוכות תהיו.
טאבי, את יכולה להעמיד פנים שלא זימנת
את רוחות הדרום, ולזמן את רוחות המערב?
מה? לא. זה טירוף. כבר עשיתי את שלי.
מישהי חייבת. אחרת זה לא יעבוד.
בואו נדבר בכנות,
רוחות המערב עשו קצת בלגן בזמן האחרון,
אז אולי פשוט לא נערב אותן?
היא צודקת. וחוץ מזה, תראו, זה מתחיל במזרח.
מזרח, דרום, מערב... -בסדר.
בגלל זה אנחנו יכולות להטיל רק כישופים בסיסיים. אף פעם לא היתה לנו רביעית.
כמה פעמים ניסינו תקשורת טלפתית?
אלוהים אדירים!
יש לך אובססיה לתקשורת טלפתית.
תקראי את הספר.
"כה ייחתם וייעשה
"כשכל ארבע הפינות ייפגשו כאחת".
רגע, רגע, רגע.
לעזאזל! -לעזאזל!
השיר שלך. זה מתחיל. -יש!
חרא. את יודעת את המילים.
סליחה.
אוי, מותק.
לא, לא. את יכולה לבכות.
בסדר? תשחררי את זה.
מותק, אני...
אני מבינה אותך. זה...
זה מוזר, נכון?
יש לנו את כל הרגשות.
אני מתה. טוב, תצטרכי לאפר אותי כשנגיע.
בסדר. -זה...
אני אדאג לך. -בסדר.
אבל... -טוב, תגבירי, בבקשה.
איך הגבות שלי? -נראות מצוין.
בסדר.
בסדר.
את יפהפייה. -אוי, אלוהים.
זה נכון.
בסדר. זה באמת נכון.
מוכנה? -אני בלחץ.
כן. כן. -בסדר.
טוב. לעזאזל.
בסדר, בואי נעשה את זה.
בסדר.
בסדר.
שלום.
היי. -היי.
היי. -אני רואה שהגעתן בשלום.
כן... אוי, אלוהים.
אני רואה פה עוד אחת כמוך? היי, לילי.
סוף סוף באת הנה.
נחמד לראות אותך שוב.
בפעם שעברה היינו במגרש שלך. הפעם, יתרון הביתיות שלי.
זאת מטאפורה מעולם הספורט.
מטאפורה, אנלוגיה. -כן, הבנתי.
כן, אני מבינה. -בדיחת אבא. מודה באשמה.
מצלמה מגניבה. -תודה.
באמת מגניבה, לא? -בואו נצטלם.
את יודעת, ננציח את הרגע. -רעיון מצוין.
כן. אפשר? -בסדר.
זאת לא בדיוק מצלמת סלפי. -בטח, איך...?
פשוט... -וואו, מצלמה אנלוגית.
אהבתי. כמו פעם.
מוכנות?
בסדר. תיכנסו, תכירו את החבר'ה.
הם מתרגשים לפגוש אותך. -כן.
נדמה לי שהם אפילו התרחצו.
בסדר.
אלה אייזיה... -היי.
ג'ייקוב... -היי.
ואייב.
היי.
מה אתה עושה? -היי, תנו ללילי את המקום הטוב.
זוזו הצידה. -זוזו.
אייזיה, זוז! -היי, די!
זוז.
תירגעו.
ציפור קטנה לחשה לי שאת הכי אוהבת מנטה עם שוקולד.
תודה. -נכון, ציפור קטנה?
ציפור קטנה ויפהפייה שלי.
מגעיל, אבא.
היי. -היי.
חדר נחמד.
את בסדר?
כן.
מה דעתך על זה שמחר תלכי לבית הספר?
את מתרגשת? תוכלי להכיר חברות חדשות.
את רומזת שקודם היו לי חברות.
בכל מקום שנלך אליו יהיו כמה ילדי ז', נכון?
אמא, זה לא נחמד.
סליחה. -אומרים "ילדים זבל".
זבל? התכוונתי לילדי זין.
טוב, פשוט תזכרי את מה שאני תמיד אומרת לך.
השונות שלך היא הכוח שלך.
ובנימה זו, אני הולכת לפרוק. -בסדר.
אוהבת אותך. -אוהבת אותך.
היי, תודה. על זה שאת כל כך רגועה...
אמא. -בקשר לכל זה.
אני יודעת שזה נראה מהיר... -אמא, אני לא שופטת אותך.
פשוט לא היה לי חיבור כזה עם אף אחד כבר המון זמן,
וזה פשוט ממש נעים, כאילו, שיש לי מישהו...
הבנתי.
טוב, מותק. תנוחי קצת. בסדר.
אוהבת אותך. -אני אוהבת אותך.
אוהבת, אוהבת. -אוהבת, אוהבת.
מה קורה?
נעליים יפות.
תודה.
בהצלחה ביום הראשון.
תודה.
"אני יודע מדוע הציפור הכלואה שרה אוי, אני
"כשכנפה פצועה וחזה דואב
"כשהיא חובטת בסורגיה ורוצה לצאת לחופשי
"אך תפילה שהיא שולחת מליבת לבה
"אך תחינה, לעופף בכנפיה השמיימה
"אני יודע למה הציפור הכלואה שרה"
טוב. השבוע נקרא את פרקים אחד עד ארבע
מהאוטוביוגרפיה המכוננת של מאיה אנג'לו,
שנקראת על שם...
אוי, אלוהים, ראיתם?
טימי? -סליחה.
טוב, מה קורה פה? -היי.
שלום. נדמה לי שנפל לך משהו.
אלוהים אדירים.
מגעיל לגמרי. -אפשר להירגע שם מאחור, בבקשה?
קדימה.
ג'ייקוב! -נראה כמו זירת פשע או משהו.
היי, היי. בסדר, מספיק. תירגעו.
שלום?
נדמה לי שהיא פה.
שלום?
תקשיבי, זה קורה לכולן. טימי הוא סתם שמוק.
באמת, אל תבזבזי עליו דמעות. את לא לבד.
הוא גרם לכולנו לבכות בשלב כזה או אחר.
חוץ מזה שהזרימה שלך שופעת, וזה דבר שצריך לחגוג.
פרנקי, פרנקי, אחותי. -מה? רק אמרתי.
בים יש דגל אדום.
הבאנו לך מכנסיים קצרים.
לבשתי אותם בשיעור התעמלות, וקצת הזעתי, אבל הם אמורים להתאים לך.
בסדר. אני פשוט אכניס אותם מתחת לדלת.
תודה.
את יכולה לשבת איתנו אם את רוצה.
לא שמישהי רוצה לשבת איתנו גם ככה.
תודה, בנות.
אלוהים, הוא הסתכל עלייך? -תירגעי, ילדה.
פרנקי מאוהבת בג'ייקוב מאז כיתה ה', בערך.
מה?
לא, לא.
לא! -הוא אח שלי, סוג של.
סוג של מה? -אח חורג.
או אח חורג לעתיד.
סליחה, יש לי התכווצויות ממש חזקות.
קרה גם לי. -גם לי.
לא מזדהה, אבל מצטערת.
מה?
היי, אולי נסתובב ביחד השבוע אחרי הלימודים.
כן. -כן.
בסדר.
אמא?
שלום?
תהיה גבר: אדם האריסון נוגע בלב משבר הגבריות
הגבריות המקודשת אדם האריסון
צאי מפה!
אוי, אלוהים.
רוצה לגימה? -בטח.
אמא! -את יודעת שאני לא שולטת בעצמי.
טוב מאוד. בסדר.
תראי לי איך את רוקדת.
אלוהים אדירים.
ממש מתוק.
היי.
מה כל זה?
הייתי צריכה לחפש כמה מסמכים בשביל בית הספר החדש שלך, אבל את מכירה אותי,
No comments yet. Be the first to leave one.