The first 200 lines.
כסף קטן -
נשים ערומות!
נשים ערומות!
ליצנים יתקבלו בברכה!
ליצנים יתקבלו בברכה!
נשים ערומות! ליצנים יתקבלו בברכה!
-היי! יש עוד שלוש דקות! -תחזור מחר.
-אמרתי שסגור, מוקיון! -לא נראה לי.
וזה "מר מוקיון", אם כבר.
האמת היא שאתה צודק. עוד לא הגיעה שעת הסגירה.
יו...
אל תתעסק איתי היום, בסדר?
אני שודד את הבנק.
איזה מין ליצן אתה?
-מהסוג שבוכה מבפנים, כנראה. -שמע, אני סתם אדם זקן.
-באמת? -כן.
בוא ניכנס.
זה שוד!
היית מאמין?
-זה באמת שוד. -זה נכון!
תודה רבה.
כולם להיות בשקט, לשים ידיים על הראש ולעמוד.
אנחנו הולכים למות.
אנחנו הולכים למות!
אנחנו הולכים למות...
מספיק עם זה, חבר. אף אחד לא אוהב בכיינים.
שאף אחד לא יזוז.
שמעת מה אמרתי?
יופי. ככה יותר טוב.
-שימי פה את המנה הרגילה. -היי, זה הכסף שלי!
-אל תדאג, הוא מבוטח. -היא עוד לא נתנה לי קבלה!
שום דבר לא מבוטח בלי קבלה!
תני לו קבלה, בבקשה.
ואתה...
-שמור על העותקים, כן? -כן, אדוני.
עוד מישהו צריך קבלה? הזדמנות אחרונה!
עכשיו כולנו נכנסים לכספת. לא מורידים ידיים מהראש.
-קדימה. -עשו כדבריו.
-זה מיד ייגמר. -לא לבזבז זמן. יפה מאוד.
כולם לזוז הצדה! לזוז הצדה!
זוזו אחורה!
-יש לך מפתח? -ועוד איך.
אני צריך שתמלאי לי עוד אחד משם. תודה.
ואתה תצטרך לעשות בשבילי שיחת טלפון...
מיד.
המשטרה תרצה שאשחרר חלק מכם,
כמחווה של רצון טוב.
הדרך הטובה ביותר לצאת מפה היא להישאר רגועים.
אם יבקשו הוכחה לרצינות שלי...
הבעייתיים מביניכם יסבלו ראשונים.
אלוהים...
-שתוק כבר. -אוי, אלוהים!
אלוהים!
-אפשר להשתמש בטלפון שלך? -כן.
עדיף שתוותר. זו הדלת היחידה. אין דרך אחרת החוצה, חבר.
תגיד להם שאם מישהו מתקרב לפה, אני מפוצץ הכל.
אם לא אשמע מהאחראי בתוך רבע שעה...
אני שולח את האגודל שלך דרך פתח הפקדת הצ'קים.
ותודה.
תודה שקראת לי חבר.
כאן פרינסטון. יש לכם פחות מרבע שעה להתקשר.
אל תתקרבו לבנק. הוא מכוסה בדינמיט.
נקניקיות חמות! נקניקיות חמות!
תעשה בדיקת קול.
יש שם 12 איש, כנראה, והבחור חמוש מכף רגל עד ראש.
בביטחון הצליחו להדפיס תצלום. זה הפושע שלנו.
איש המו"מ לשחרור בני הערובה בדרך.
-תגיד לו שלא נזדקק לו. -עד מתי, המפקד?
כל עוד אני מפקד.
לאשתי האהובה קרול אני מוריש את הבית בווסטצ'סטר,
ואת הדירה ברחוב 78.
תיק המניות יחולק שווה בשווה בין ילדינו.
הכרטיסים ל"ג'איינטס" שלך, דיוויד.
אל תעשה את זה.
יהיה בסדר.
הוא אמר...
שהבעייתיים מבינינו יסבלו ראשונים...
אולי תסתום כבר? בכיין!
לעזאזל!
נו, באמת.
אני כבר מגיע!
-אמא? -כאן רוטזינגר.
מי אתה? איפה אמא שלי?
אני מפקד המשטרה. צא משם מיד!
היה איתי בווייטנאם אידיוט כמוך.
אוי, לא...
איך קוראים לך, ילד? איך לקרוא לך?
האמת היא...
שתמיד אהבתי את השם צ'יפ.
אתה מוכן לקרוא לי צ'יפ?
בסדר.
מה היו היריות ששמענו, צ'יפ?
רגע, רגע! בעצם תקרא לי סקיפ.
בסדר, סקיפ. מה היו היריות האלה?
יריתי במצלמות.
יריתי בהן. הן הסתכלו עליי.
תפסיקו להסתכל עליי!
אוי, אלוהים. הוא נובח.
סקיפ, אנחנו יכולים להיכנס פנימה בשנייה.
אם תנסה לברוח, לא תצליח לעבור מטר.
תגיד לאנשים שלך שכל כדור עלול לפגוע בדינמיט...
ולפוצץ את כל הרחוב. פיזרתי דינמיט בכל מקום.
אתה חושב שאני לא יודע איך אתה מתכנן לצאת?
אתה תדליק טייפ, אני אדבר אל המכונה...
ואתה תזחל החוצה דרך פתחי האוורור בקומה שלוש !
רעיון לא רע, אבל קשה לביצוע עם כל הכסף הזה.
חוץ מזה, מלכדתי את פתחי האוורור בחומרי נפץ.
רדו למטה! תתרחקו משם!
אני כל כך שונא את העיר הזאת!
בוא נראה אם אפשר לעשות איתך עסק, צ'יפ. סליחה, סקיפ.
-אני רוצה שהאנשים יצאו החוצה. -בסדר.
אני רוצה אוטובוס עירוני עם מכל דלק מלא.
אני רוצה הארלי דיווידסון אקס-אל 1000,
-ואני רוצה טנדר עם גלגלי ענק. -מה?
אני רוצה גם שני מסוקי ג'ט ריינג'ר שיעמדו ברחוב.
אני אשיג לך את המסוקים. אני אשיג לך גם אוטובוס, הארלי,
וטנדר עם גלגלי ענק, ברגע שתיתן לי את בני הערובה.
כן, אני בטוח שלא יקרה לי שום דבר רע...
מרגע שאשאר פה בתוך הבנק, לבד.
-תן לי לפחות את הנשים. -תשיג לך נשים משלך!
על כל מילוי דרישה תקבל בן ערובה.
בן ערובה אחד? שמע, נמאס לי מהקומדיה שלך, ליצן.
-אנחנו נכנסים דרך החלונות. -בסדר.
אני חייב לנתק עכשיו וללכת להרוג את כולם.
אל תבלבל במוח, חוכמולוג. זה לא כזה פשוט.
לוקח זמן למצוא שני טייסים שמוכנים להטיס פושע חמוש.
אני לא צריך טייס. יש לך חצי שעה...
למלא את הדרישה הראשונה שלי. מה הטלפון שלך?
2590660. אל תעשה מעשה פזיז, כי אז תמות עם כל האחרים.
60 בסוף? והקידומת של האזור הזה, 212?
טוב. תעשו מה שהוא מבקש. המסוקים, האוטובוס, הכל.
תחנו אותם פה ברגע שהם יגיעו.
-זו הסחה, המפקד, או שהוא משוגע? -הוא לא משוגע.
הוא יצא מהבנק עם כמה בני ערובה לבושים כמוהו, כליצנים.
הוא ירוץ לאחד מהמסוקים, בהנחה שנחשוש לירות בבני ערובה.
ובאמת נחשוש לירות?
אם הוא לא צריך טייס אז כנראה יטיס בעצמו. בטח למד בווייטנאם.
הם יצטרכו לכוון על הליצן שייקח את ההגאים לידיו,
ולחסל אותו לפני שהמסוק מתרומם.
הנה הוא מגיע.
-הוא בטח ישחרר אחד מאיתנו. -לפי הגיל.
באמת הגיוני, להציל את זה שממילא ימות ראשון.
איזה שמוק.
-אני הולך להקיא. -כדאי שהוא יצא מפה ראשון.
-ממש לא! -שילך לעזאזל.
-הוחלט שאני משתחרר ראשון. -מה?!
-מי החליט? -אני.
זה לא נתון להחלטתך, מר אדולף היטלר.
הכנת לי כבר את הכסף?
הוא כאן.
בגלל אנשים כמוך נהרגים חפים מפשע.
הם ממלאים את הדרישה הראשונה שלי.
כדי להראות לדיקטטור הפשיסט הזה איך המערכת שלנו עובדת...
אני אתן לכם להחליט ביניכם מי הראשון שישתחרר.
-הוא! -הוא!
-הוא? -כן!
טוב... קדימה, בוא נלך, בוא נזוז.
רק תתקדם עם כיוון הרוח.
אדוני, האם חיי אדם בסכנה?
היתה צחנה של מוות באוויר.
הוא אמר שהוא יודע איך להכריח אנשים לשבת זקוף ולנבוח.
טוב שאתה לא מגזים בכלל.
יש לנו דיווח ראשון מתוך הבנק,
תיאור ראשון של הליצן שלא מצחיק אף אחד.
זה היה מקורי!
סטיב, ג'ודי, אני אהיה כאן עד לשחרורו של בן הערובה האחרון.
תהיו בשקט. הליצן שלנו מגיע.
-מה זה? -סתם, מתנה.
אודמר-פיגה. מראה את מצב הירח, זהב 18 קאראט, רצועת עור תנין.
עלה לי 12 אלף, אבל שווה כל אגורה.
כמו שאמרתי, זו מתנה ממני לך.
-זה באמת יפה. -כן.
-אני לא יכול לקבל את זה. -אל תהיה טיפש.
אני ארגיש שאני חייב לך.
אפשר לקנות אותו? אתה מוכן לקבל שלושה שטרות תמורתו?
-שלוש מאות דולר? -אלא אם מישהו רוצה להציע יותר.
מישהו רוצה להציע יותר משלוש מאות דולר?
זה כולל מצב ירח.
יופי. קח את השעון שלי. הוא של טיימקס,
והרצועה מחומר גמיש מיוחד של חברת ספיידל.
גם הוא שירת אותי נאמנה.
חזיר שכמותך.
סליחה? חזיר?
לא נראה לי. נכון שהיא קצת מגזימה?
נראה לי שאת פשוט מפחדת ליהנות עם גבר אמיתי.
גבר אמיתי? גבר שמשתמש באקדח,
ומתלבש ככה, ומחזיק בני ערובה?
אתה לא גבר.
אתה פחדן.
אוי, לא. לא...
היא... היא לא מדברת בשם כולנו, מר ליצן.
לדעתנו אתה די אמיץ, וגם גברי.
איזה פחדן! אני לא מאמינה.
-כולכם פחדנים! -אולי תשחרר אותה עכשיו?
היא סתם תפריע לך.
מתחת למושב האחורי של האוטובוס מסתתר חייל מהכוח המיוחד.
באופנוע יש דלק ל-800 מטר בדיוק,
והצבנו צלפים במרחק 800 מטר לכל כיוון אפשרי.
-מה עם הטנדר? -יגיע בעוד חצי שעה.
קיבלת מבן הערובה תיאור של העבריין?
No comments yet. Be the first to leave one.