The first 200 lines.
מזמינים אתכם לחוות את...
התפריט
מותק.
בבקשה אל תעשני. זה יהרוג לך את חוש הטעם.
אז חוש הטעם שלי ימות מאושר.
היי.
מרגו, זה ערב גדול, בסדר?
כל פרופילי הטעם עדינים כל כך.
כשאת מעשנת, נהרסת לך היכולת
להעריך אותם. -בחייך!
בבקשה. בבקשה.
בסדר. אלוהים.
תודה.
תודה לאל.
כולם ייכנסו פה?
כן, בקלות. 12 סועדים בסך הכול.
בערב?
איך הם מרוויחים?
1,250 לראש. ככה הם מרוויחים.
אתה צוחק, נכון?
מה אוכלים, שעוני רולקס?
לא נהרוס את זה עם דיבור על המחיר, פשוט תזרמי.
תני לזה להיות קסום.
היי, זה על חשבונך.
לא רע! -תודה, אחי.
זה מגיע לך, מותק.
אתם יודעים מי תמות על זה? בטי! זו יריקה בפרצוף של הנהלת חשבונות.
זו אפילו לא ארוחה עם לקוח.
אנחנו חבורת שמוקים, מה?
יופי. אנשי עסקים. הם יהיו שיכורים לפני המתאבנים.
היי. -בסירה.
איך חשבת שנעלה על ה...?
בחיי, את על הכבש בעקבים.
פאק.
אלוהים אדירים.
ליליאן בלום. אוי, אלוהים.
מי זאת ליליאן בלום?
מבקרת אוכל של "סבור".
היא זו שגילתה את סלואיק.
טוב, זה רשמי.
הלילה יהיה טירוף.
כולם לעלות לסירה להות'ורן!
הות'ורן! כולם לעלות!
וואו.
גבירותיי ורבותיי, תתרווחו
לקראת המסע הקצר לאי הות'ורן.
תודה. -אהוי!
הקשיבו, ידידיי!
נקווה שהיא כשירה לשיט, מה?
כן, אדוני. כן.
בדיחות על סירות.
כן. -סירות, כן.
אנחנו על סירה. -כן.
יש מפורסם על הסיפון, מה?
המפורסם הגיע.
כבר לא הכי מפורסם. זה לא 1998.
הוא מפורסם.
אוי, אלוהים. תראה.
את לא אמורה לטפל לי בבעיות?
לוודא שלא יטרידו אותי? -שנינו יודעים שלא הוטרדת.
ראיתי את כל הסרטים שלו בילדות.
תקשיב. -הוא פודי רציני.
את יודעת, בעיני עצמו.
השף סלואיק מקבל את פניכם עם אויסטר מקומי באמולסיית מיניונט
עם קוויאר לימון ועלה צמח הצדפה. תיהנו.
נהדר. תודה. -תודה.
זו קלאסיקה שלו.
פניני הלימון מיוצרות עם אלגינט.
אלגינט, כלומר...?
כלומר אצות. בחייך.
נכון, כן.
ירוקת אגמים. -זה לא...
מעולה.
אלוהים.
זה מצחיק.
האמת שזה טעים עד כדי צחוק.
זה טעים. נראה לי שאני מעדיפה רק את הצדפה.
מתה על צדפות.
לא. לא. זה האיזון של המרכיבים.
תחושת הפה של המיניונט נחוצה. -אל תגיד "תחושת פה".
מאוחר מדי. תחושת פה.
היי.
תודה.
אלוהים, זה כמו נשף סיום.
כן? לא הלכתי לנשף הסיום.
באמת? למה לא?
כי אף בחורה מגניבה כמוך לא הסכימה לבוא איתי.
אוי, מסכן שלי.
טוב, שהכלבות האלה ילכו להזדיין.
ברייס. -ברוכים הבאים.
ברוך הבא, מר לורימר.
שלום. פליסיטי לין. -שלום. ערב טוב.
ודמיאן גרסיה. -ומר ג'ורג' דיאז.
ברוכים הבאים. -נתת את השם האמיתי?
כמובן.
מה עם הפפראצי? -תענוג לארח אתכם.
אנחנו על אי. בטח שנתתי את השם האמיתי.
ברוכים הבאים להות'ורן. מר לדפורד ומיס ווסטרוולט?
לא.
לא. זו הייתה...
זו לא... השתנו לה התוכניות, מיס ווסטרוולט לא...
זאת מיס...
אני מרגו.
היי. נעים להכיר.
מרגו. ברוכה הבאה.
נשתדל להנעים עליכם את הערב ככל האפשר.
תודה. -מכאן.
תודה.
אלוהים, אני מצטער.
זה היה מביך. סליחה. זה לא...
לא, לא. בסדר.
לא נורא.
סליחה.
מר ליברנדט. גברת ליברנדט. ברוכים הבאים.
נלך ישר למסעדה, אם לא אכפת לכם.
ראינו את הסיור פעמים רבות. -כן, בהחלט.
אורחיי הנכבדים יכולים להמשיך בשיחתם פה.
תודה. בואו אחריי, בבקשה.
אז על מה אתה עובד עכשיו? -היי, תודה ששאלת. רואה, עדיין מכירים אותי.
אני עובר לשלב המגיש בקריירה שלי.
אתה יודע...
האי הות'ורן מורכב מ-48 דונם של יער ושטח מרעה.
שפעו של הים מקיף אותנו.
כן, נכון.
ממש ברגע זה אנחנו אוספים סקלופס. אתם תאכלו אותן הערב.
אין מצב! בחיי! -כן.
היי!
היי, תאסוף במרץ, אח שלי!
אנחנו גוועים ברעב!
בחיי.
אני אוהבת את זה שזו מעין ביומה של רעיונות קולינריים.
כן, זה סוג של תערוכה לנהנתנים.
אהבתי יותר את "ביומה".
"ביומה" יותר, כן. כלומר...
הגענו לפסגת הר הבולשיט.
זה מטורף.
תריחי את זה.
אנחנו נהיה רעבים.
כן, אני ממש פודי מביך. אני מת על דברים כאלה.
ואני חבר קרוב של השף.
טוב, אחי.
בית העישון שלנו נבנה לפי המסורת הנורדית.
אנו משתמשים בבשר של פרות לחלב בלבד,
אותו אנחנו מיישנים למשך תקופה מדהימה של 152 ימים על מנת להרגיע את סיבי החלבון.
כן. -אפשר להיכנס?
קראתי על זה.
כן? אפשר להסתכל?
כן.
נא לא לגעת בחלבונים. הם לא בשלים.
אז מה קורה אם מגישים אותם ביום ה-153?
מתחולל כאוס, או...?
אני מניחה שהחיידקים ייכנסו
למחזור הדם של הסועד ויתפשטו בקרומי השדרה,
בשלב זה הוא או היא ייעשו משותקים
וזמן קצר לאחר מכן ילכו לעולמם.
אז כן, יתחולל כאוס.
מזל שאנחנו מקצוענים, נכון?
בא לי לעבוד אצלה. -כן.
מגניב.
כאן אנחנו גרים.
כן? אתם באמת גרים פה? כולכם?
כולנו.
חוץ מהשף.
כן, טוב...
רוח הצוות, לא?
לא, מר פלדמן.
זה הרבה יותר מזה.
כולנו פה משפחה.
כל יום מתחיל בשש עם חמש שעות של עבודת הכנה.
אנחנו קוצרים. אנחנו מתסיסים.
אנחנו שוחטים. אנחנו משרים.
אנחנו מנזלים. מבצעים ספריפיקציה.
אנחנו מקרישים.
הם מקרישים? -כן.
אנחנו מקרישים.
ארוחת הערב אורכת כארבע שעות ו-25 דקות.
כל יום מסתיים הרבה אחרי שתיים בבוקר.
אז עדיף שכולנו נגור כאן.
לא נשרף לכם הפיוז לפעמים, או...
"נשרף הפיוז"? -כן, סליחה.
כלומר, נמאס לכם לעשות אותו דבר?
השף שואף לסטנדרטים הגבוהים ביותר, וכך גם אנחנו.
אנחנו לא שורפים שום דבר אלא אם זה מכוון
לעשות משהו טעים.
עכשיו, מי רעב?
יש אוכל בסוף, נכון?
אלסה.
סליחה.
אלסה. אלסה, היי.
מי גר שם?
השף.
אפשר לראות את זה?
אפילו לנו אסור להיכנס לקוטג' של השף, מר לדפורד.
בוא.
אל לנו להפריע לקיסר המזון העליון.
כן, בסדר.
"GOAT" זה לא "הכי טוב אי פעם"? -לא, לא. פעם...
הוא יבחר את הגדול?
נראה לי שאולי נתזמן את הפוסט.
כן? למקומות הכי טובים?
No comments yet. Be the first to leave one.