Criminal Minds

העונה האחרונה של "מחשבות פליליות: אבולוציה"...

אוצ'ואה: נראה שמר ווייט סובל מ...

אמנזיה רטרוגרדית.

האם אתה מרגיש, בלב ליבך,

שאתה אדם טוב? - אני מרגיש כאילו

אני יכול להיות.

הם אומרים שוויל סבל ממפרצת.

וויל מת.

הוא איננו.

רבקה: זאת טארה. היא... נורתה.

לא משנה כמה אתה מפחד,

לא משנה כמה נפגעת, אני כאן.

טארה: רבקה, הצוות הזה...

הם המשפחה הנבחרת שלי.

זו הסיבה שהייתי צריך לשאול אותך את זה מולם.

האם תתחתן איתי?

כֵּן.

הדפסה: טיילר גרין, ההצלחה שלך

עם משימה מיוחדת זו פירושה ה-BAU

תהיה המשימה הקבועה שלך.

גרסיה: התלמיד הזה בדיוק יצר

טעות חמה ומהבילה.

ואנחנו עכשיו בוחנים את המיקום הנוכחי

של כל עוקב מרושע

נשאר ברשת של Voit.

מה שחשוב עכשיו זה צדק.

אתה רוצה צדק, דייב? אז תוודא

התובע דוחק בעונש מוות

עבור כל אחד ואחד

של תיקי סיקאריוס.

הדרך היחידה לעשות את זה... - היא עם וידוי.

אני מודה.

עשיתי את זה.

מתנקש. - זה הוא?

זה לא אני. אתה טועה.

לעזאזל אנחנו.

אני רק אומר, היינו צריכים לעצור בצד הדרך

כאשר הייתה לנו הזדמנות.

מה אם תחנת המנוחה הבאה נמצאת במרחק של, בערך, 50 מייל?

אין סיכוי שאוכל להחזיק את זה כל כך הרבה זמן, אז, כאילו...

אולי... תהפכו לאחד עם הטבע.

על הכביש הזה?

אלוהים יודע מה יש שם בחוץ, אה-אה.

עכבישים, נחשים, דובים. (מצחקק)

את דרמטית.

אבל חמוד.

אוקיי, כן, כן.

האם פשוט תבדוק במפות ותראה

אם יש שירותים בקרבת מקום, בבקשה?

מארק: הא.

עדיין במצב SOS.

גריפין, נסה את שלך.

יָדִית.

רוצה שאני אעיר אותו?

לא, פשוט תנו לו לישון עד הסוף.

כמה סוכריות גומי הוא בכלל לקח?

לעזאזל. הבחור הזה ממהר.

פשוט תאט. הוא יעקוף אותנו.

לְחַרְבֵּן.

לעזאזל, מה הם רוצים? - הם...

הם סתם מתעסקים איתנו.

מארק: האט את הקצב.

תן לו מרחב.

כנראה שיכור.

אוף.

אתה בסדר?

כן, לא, אני בסדר. אני פשוט... מה זה היה?

אני לא יודע.

הם הלכו. אל תדאג.

עכשיו אני באמת חייב להשתין.

אה...

עצור כאן.

אוף, כל כך חשוך פה בחוץ.

רוצה שאני אבוא איתך?

לורי (לוחשת): אלוהים אדירים.

רגע, אלה הם.

זאת אותה משאית.

לְחַרְבֵּן.

מה אנחנו עושים?

אנחנו לא יכולים לגבות. מה אנחנו עושים?

הם רק מנסים להפחיד אותנו. הם יעזבו.

איך אתה יודע, מארק? איך אתה יודע?

(מנוע המשאית כבה) - (דלת המשאית נפתחת)

אם אני אומר "לך",

לך לעזאזל.

ללכת לאן?

יש שער.

אנחנו לא יכולים לצאת מכאן, אנחנו תקועים.

אלוהים אדירים.

תניח את זה, בבקשה.

מה קורה? - קיילב: לא שומעים אותך.

האם תוכל לכבות את זה?

האם כדאי לי?

כבה את המנוע. תעשה את זה, תעשה את זה.

בואו לא נעצבן אותו. (מקלדות מצלצלות)

תודה.

עכשיו, כפי שאני רואה את זה,

אתה חייב לנו התנצלות.

התנצלות על מה בדיוק?

קיילב: ובכן, פשוט, באמת.

אתה צריך להגיד שאתה מצטער על מה שקרה שם מאחור.

חזרה... לאן... מה? אני מבולבל.

בתחנת המנוחה הזו.

אה, לא. לא. לא היינו בתחנת מנוחה.

זה לא היינו אנחנו.

אז עכשיו אתה קורא לי שקרן.

היי, נואל.

היא אמרה שאנחנו שקרנים.

לא, לא. לא, לא. לא עשיתי את זה. לא עשיתי את זה.

לא קראתי לך שקרן.

זה בכלל לא מה שאמרתי.

קיילב: אתה בטוח שלא היית בתחנת המנוחה הזאת?

מצלמה לא משקרת.

זה לא היינו אנחנו, בסדר? נשבע.

וואו.

ובכן, אתה נשבע.

אז, אם אני אסתכל על כל הצילומים האלה,

אתה לא תהיה על זה.

זה הסיפור שלך.

זה לא היינו אנחנו, אחי.

קיילב: בסדר, אני רק מודיע לך.

אני יכול להתמודד עם זה,

אבל, אה, נואל שם?

הוא לא עושה כל כך טוב כשאנשים קוראים לו שקרן.

לא-אף אחד לא קורא לו ככה.

אולי התבלבלתם בינינו לבין מכונית אחרת?

כי אנחנו נוסעים בלי הפסקה

מאז שהתמלאנו בפעם האחרונה וזה היה, מה?

לפני מאה מייל בערך?

כלומר, היינו צריכים להפסיק אז,

כי לורי צריכה להשתין, אבל...

מה לעזאזל?

הוא לא צריך לדעת את זה.

תראה, אני חושב שמה שמארק רק מנסה לומר זה ש

זו באמת פשוט אי הבנה מוחלטת וגדולה...

(אנחות) - כן, תראה, אממ...

איך אתם קוראים לזה בכלל?

גאזלייטינג. זה נכון. כן.

זה קצת ערמומי, לורי.

אתה יודע, אתה ומארק כאן

גורמים לי להרגיש שאני מאבד את שפיותי.

אני לא אוהב את זה.

גריפין: הם-הם לא התכוונו לזה.

עכשיו מי אתה?

חבר שלהם. תופס טרמפ.

אז, אה, חבר...

לאן כולכם מועדים?

רק עוברים.

תעשה לי טובה, חבר.

למה אתה לא... למה אתה לא יוצא?

לא, לא. הוא-הוא לא צריך לעשות את זה.

ובכן, בטח שהוא כן.

גריפין, אל תעשה זאת.

אני... - לא יכול לענות על שאלה ישירה,

חייב להיות משהו להסתיר.

צא החוצה, עכשיו... חבר. לורי: מארק, תגיד לו ללכת.

גריפין, אל תעשה זאת.

לורי: גריפין, אתה מסטול.

גריפין. - גריפין: זה בסדר, חברים.

הבנתי את זה.

אני אראה מה הוא רוצה. - אל תעשה את זה.

אל תדאג.

לעזאזל, גריפין, קדימה.

לורי: לא, גריפין, תחזור לאוטו המזורגג.

אתם עושים עלינו סרט?

היי, נואל! יש לנו כאן עוד במאי סרטים.

גריפין: בסדר, אני פשוט... אתה יודע...

קיילב: לא, אני לא יודע.

גריפין: תראה, אני לא רוצה שזה יתפוצץ.

קיילב: מי כן, נכון?

עכשיו, אנחנו רק מדברים פה.

הפעל את המכונית בחזרה.

לא, אנחנו לא יכולים לעזוב את גריפין. מה אם...

גריפין? גריפין, תחזור פנימה, בסדר?

תתקשר למשטרה. גריפין, בוא הנה.

גריפין: פשוט תן לנו ללכת.

קיילב: אתה מתכוון לחזור פנימה, גריפין?

גריפין: כן. כן, אני צריך.

(גריפין נהם) - לורי: (מתנשף) אה!

זִיוּן.

(חבטות גוף על הקרקע) - גריפין...

אלוהים אדירים.

מה לעזאזל?

אני לא יודע מה לעשות, אני לא יודע מה לעשות.

(דופק על גג המכונית) - (מתנשף)

בוא החוצה הנה, מארק.