처음 200줄입니다.
- NETFLIX מציגה -
- ובתוכו שמעתי שֶׁקֶר נרקם לו -
מה שלומך, דודה אלינור?
שלום לך, מייבל. איזה בית מקסים.
שנלך לקרוא יחד בגינה?
מייבל!
אני באה, אימא!
מתי הם יגיעו, אבא?
בכל רגע, מייבל.
הם אנשים נחמדים?
לא, הם לא נחמדים.
כמה מזע…
פני, הם כאן.
לעזאזל!
ריימונד, יש כאן המון בוץ.
כפות רגליי נרטבות.
עוד בת.
קוראים לה איזובל.
אני לא רואה כלום.
חכה בתור, ג'ורג'י. אנחנו דחוסים פה כמו סרדינים.
בת כמה את?
אהיה בת תשע ביוני.
את נראית קטנה מאוד לגילך.
את רוצה להחזיק אותה?
לא, קר לי.
כריך, בבקשה?
לא.
כריך? -לא.
את תפרת את הווילונות שמאחוריך?
כן, אני תפרתי.
היא תפרה גם את השמיכה שלי. ואת הצעיף של איזובל.
ילדים אומללים.
זו לא השידה של מייהיו?
אכן כן.
ובכן, מטרקלין החורף המהודר
אל החור הקודר הזה.
איזו נפילה.
זה היה שייך לאבא שלי.
אביך… שיכור חסר ערך!
תמיד מתלונן.
מתלונן על כסף.
מתלונן על חובות.
כל הזמן התלונן.
הימר על הכול.
לא על השידה של מייהיו!
ואתה, ריימונד, עם ההשכלה וההזדמנויות שעמדו בפניך.
מדהים אותי שלא הצלחת להתרומם מהעליבות הזאת.
אני רואה בך את אביך, ריימונד.
זו חולשה.
לילה טוב, איזובל.
הם אנשים מוזרים מאוד, נכון, אימא?
זו דרכם, אבל הם מהמשפחה.
אבא שלך יצא.
הוא עצוב, אימא?
הוא יהיה בסדר בבוקר. הוא רק זקוק לאוויר צח.
לעזאזל!
חזיר עלוב שכמוך!
תסתכל על עצמך.
אלינור צדקה.
מה?
פני!
אני רעב.
קרה דבר מדהים.
נס.
מה זה? מה אתה אומר, ריימונד? מה קרה?
הכול השתנה.
הכול.
יין. פני, יין!
יין?
באמת, ריימונד, חבל שאתה לא מספר לי.
לא כדאי שנעיר את אבא?
לא, מייבל. תני לו להמשיך לישון.
יום טוב, גברתי. שמי תומס.
אני כאן בשם המעסיק שלי, מר ואן שונביק.
באתי לדון בתנאי החוזה.
חוזה?
בעלך שוחח עם המעסיק שלי אמש, גברתי.
דובר על חוזה.
חוזה עם מי?
מר ואן שונביק. הוא אדריכל בעל מוניטין.
הוא הציע באדיבותו את שירותיו כדי לבנות בית עבורך ועבור משפחתך.
צר לי, מצבנו הכלכלי אינו מאפשר משהו כזה.
בעלי ודאי נסחף.
לא הבנת, גברתי. זוהי מתנה.
המעסיק שלי רכש את השטח שמסביב לבקתה שלכם.
כאן הבית ייבנה.
אתם תקבלו בעלות על השטח וכן על הנכס, עם השלמת בנייתו.
בתנאי אחד.
על המשפחה לוותר על משכנה הנוכחי ולהתגורר בבית.
וזה הכול? הוא לא רוצה שום דבר בתמורה?
כסף אינו שיקול עבור המעסיק שלי, גברתי.
הוא אומן נהדר.
הוא מבקש סיפוק יצירתי ותו לא.
ואן שונביק הזה היה חבר של אבי.
הוא אמר שכולם יקנאו בנו, ממרחק קילומטרים.
קרן אור על גבעה, פני.
למרבה הצער, מר ואן שונביק הוא אדם חסר סבלנות.
לכן נצטרך את אישורכם בכתב עוד היום.
כן, אני…
טוב ויפה.
אם כן, מתי אתה מצפה שהעבודה תתחיל?
לדעתי הם כבר התחילו, אדוני.
מר ואן שונביק לא אוהב להתמהמה.
ובכן, הגענו.
קדימה.
לא ייאמן.
נפלא.
בוקר טוב, מר תומס.
הבאתם חלק מהרכוש שלכם.
כן, רק פריטים ספורים.
הבית מרוהט במלואו, אדוני.
מר ואן שונביק תכנן בעצמו כל פריט.
אבל יש כאן פריטים שהיו ברשות המשפחה שלי במשך דורי דורות.
כמובן. אני מבין לגמרי.
אדאג שיאחסנו אותם במקום בטוח.
מכאן, בבקשה. אם תואילו בטובכם לבוא אחריי.
תראו את התקרות.
איזה צבע מעניין.
המסדרון הזה מוביל לטרקלין, לספרייה, לחדרי אחסון שונים,
לחדר המשחקים ולחדרי האורחים.
גרם המדרגות באגף המערבי.
וכאן נמצא חדר המגורים.
כאן תוכלו לנוח במשך היום, אם תרצו.
אל אלוהים. תראו את האח.
תראו את הספה!
אין וילונות.
מכונת תפירה!
נכון שזה מדהים?
איזה אריג משובח.
בחדר ממול תמצאו את חדר האוכל.
מבחר מנות יסופקו על בסיס יומי.
אלך לי לדרכי עכשיו. יום נעים לכם, אדוני, גבירותיי.
תודה, מר תומס.
טעים!
נכון? לא אצטרך לבשל עוד לעולם.
בישול? איזה בזבוז זמן.
מי מכין את כל האוכל הזה?
המשרתים שלנו, אני מניח.
תראו את זה.
כמה יפה.
אימא. איזובל, היא מתעייפת.
זה נחמד, מייבל.
בואי, איזובל.
לילה טוב, אימא.
לילה טוב, אבא.
לילה טוב, מייבל.
לילה טוב.
תראי!
הבית שלנו.
קדימה, איזובל. בואי נלך.
זה… מישהו…
זה לא רק אני.
מר תומס!
מה קרה למדרגות?
בוקר טוב, גברתי.
מר ואן שונביק מבצע כמה שינויים קלים.
תמצאי מעבר זמני בחדר המשחקים.
תודה, מר תומס.
בוקר טוב, אימא.
אימא?
אימא.
אוי…
כנראה נרדמתי.
בואי הנה, איזובל.
היה איש אחד מחוץ לחלון שלי. כבר אי אפשר להסתכל החוצה.
מייבל, יש לי כל כך הרבה עבודה.
לכי תמצאי את אבא שלך. אבדוק מה יש לארוחת בוקר.
אבל, אימא!
לא, איזובל, אל תיגעי בזה.
בוקר טוב.
בדיוק עברנו לגור פה.
אבא!
מייבל! תראי.
הבית שלנו!
מה הם עושים?
טוב, אני מניח שהם זקוקים לחומרי הגלם.
מר תומס.
ערב טוב. למר ואן שונביק יש בקשה.
ומה היא?
הוא היה רוצה שתקבלו את אלה במתנה.
אל אלוהים!
בבקשה, אל תמהר.
אני אחכה פה.
הם יוצאים מן הכלל!
כן. יפה מאוד.
זה לא מוגזם לדעתך?
לא, אדוני. כלל לא. אולי תראו במו עיניכם?
הם נפלאים.
כן, וכל כך מודרניים.
אני שמח שהם כלבבכם.
מר ואן שונביק יצר את הבגדים האלה במיוחד
כך שישלימו את החזון האדריכלי שלו.
אתם נראה מטופשים.
שניכם.
מייבל!
למה את אומרת דבר כזה, בשם אלוהים?
אני מבקש שתתנצלי.
עכשיו, מייבל.
סליחה.
אני שונאת את הבית הזה! אני שונאת אותו!
No comments yet. Be the first to leave one.