Still Up

22:41 -

בקרוב מאוד.

מה יקרה בקרוב?

מישהו יציע נישואים.

כדור הארץ לליס. - סליחה. מה אמרת?

פשוט אמרנו שאת הבאה בתור שתתחתן.

לא, אני לא בטוחה. - אם את לא רוצה את וג'י, אני אקח אותו.

אתם ממילא כבר סוג של נשואים. מה עוצר בעדך?

שום דבר. זה פשוט לא הרגע הנכון.

חוץ מזה, וג'י בטח ירצה לרדת למשקל הטוקסידו המושלם שלו, אז...

מתאים לליסה להתנהג כך.

אתן מכירות אותה. חייבת להפוך הכול למורכב.

סיפרתי לכן שפגשתי את פני מהאוניברסיטה?

דברי.

ניתוח אף, מילוי, ציצי אחד. - אין מצב.

היי, ליסה אוסגוד, לאן את הולכת? - רק לשירותים.

בסדר, אז חזרי מהר כי את מזמינה את הסיבוב הבא.

בסדר.

היי. אני ליסה ודג'.

אני... אני גברת ודג'.

ודג'. - ברחי כל עוד אפשר, גברת ודג'.

אל תקשיבי לה, ליסה ודג'! כולנו בעדך!

אם השם שלו גורם לך להישמע אומללה כל כך, חומד...

אני... כן. - עדיף שתברחי עכשיו.

היי... - סליחה. כן.

היי.

כן? - היי. אפשר לקבל עשר כוסות טקילה בבקשה?

את רוצה מגש?

לא. אשתה את כולן כאן.

מספר חסוי -

הלו? - אני לא מרגישה טוב.

ליסה? מאיפה את מתקשרת? איפה את?

לונדון. איפשהו.

בסדר, זו התחלה טובה. - כן, אני בטלפון רחוב.

טלפון רחוב?

כאילו, הטלפון הוא מעין חממה משל עצמו.

טלפון ציבורי? למה את מתקשרת מטלפון ציבורי?

בדיוק.

לא בדיוק. בסדר, אחזור על השאלה.

למה את מתקשרת מטלפון ציבורי?

איבדתי את הטלפון שלי.

והכי גרוע זה שאני לא יודעת אפילו איפה איבדתי אותו.

רגע. את זוכרת את המספר שלי?

כן, ברור, דני.

דני!

כן, דברי אליי. מה קורה? - בסדר.

אז אתה יודע שזו הייתה מסיבת הרווקות של החברה שלי ג'מה.

כן. - אז ייתכן

ששתיתי קצת יותר מדי.

ואז,

ייתכן שהתעלפתי לזמן מה.

אבל כשהתעוררתי... הן כנראה חשבו

שהלכתי הביתה כי הן פשוט עזבו בלעדיי.

התקשרת אל וג'י? - כן.

אבל וג'י... שום דבר לא מעיר אותו כשהוא ישן.

שמעי, התמקדי בשבילי, בבקשה. איפה את כרגע?

בסדר, למען האמת, זה העניין,

אני פשוט לא יודעת.

בסדר, זה בסדר, אל תדאגי. בואי נצמצם את האפשרויות.

איפה היה המועדון? - כן.

הוא היה בהוקסטון. - בסדר.

כמה זמן הלכת? - בין 20 לדקות

לשעה וחצי.

בסדר, הביטי סביב. את רואה שלטי רחובות סביבך?

אתה יכול להמתין לרגע?

ליסה?

ליסה?

דני, מה הייתי אמורה לעשות?

בסדר, שמעי איך נעשה את זה. - בסדר.

לא אכפת לי אם תצטרכי לגנוב מפנסיונר,

את תשיגי לעצמך טלפון ותשלחי לי פין.

בסדר. - כן.

מה זה פין? - זה המקום שאת נמצאת בו.

אני לא רואה את זה. - לא.

את לא אמורה...

רק תמצאי לי טלפון ושלחי לי הודעה עם המיקום שלך.

בסדר. כן. - כן.

מה... מה אתה רוצה שאכתוב?

ההודעה היא לא... זה לא... לא.

בסדר, רק... שלחי לי הודעה קטנה.

"שלום, דני". כתבי את זה, בסדר? - בסדר.

שמעי, אני רק רוצה לעזור לך לחזור הביתה,

אז את יכולה בבקשה לעשות את זה למעני?

כן... אולי.

יופי. - סביר להניח.

זה מספיק. בסדר.

התקשרי אליי מהטלפון הזה בעוד חצי שעה

אם לא תמצאי אחר, בסדר?

אם לא אמצא מה אחר?

ליסה, את צריכה להכניס כסף לטלפון הרחוב.

לא...

כדי להתקשר חזרה, הקישו אחת.

30 דקות, התחל -

לונדון צפון או-אס אקספלורר -

הוקסטון -

קדימה, ליסה.

שעון עצר -

היי. - היי.

סוף כל סוף... מצאת טלפון?

כן. זה הטלפון של אל. - אני בטיקטוק?

לא. זה רק אני.

אני בחנות של אל. לאל יש טלפון ויש לו חנות.

היית מאמין?

יש לי את החנות הזו מאז 1996. - מה?

יש לו את החנות הזו מאז 1996. - כן, שמעתי את הקטע הזה. איפה את?

אמרתי לך, בחנות של אל.

ודאי, החנות של אל.

אחפש אותה במפה. היית מאמינה? היא לא מופיעה בה.

זה מוזר. - זה באמת מוזר.

כן, בבקשה, באיזה אזור בלונדון את?

אל... - כן?

אני מצטערת, איפה אנחנו?

בוול סטריט בהקני, יקירתי.

זה טוב. - בסדר, רק רגע...

כן. בסדר, את בדרך הביתה, בערך.

באמת? אלה חדשות טובות. - כן.

כן.

בסדר, את יכולה לתפוס משם אוטובוס הביתה. - כן.

זה כאילו שהייתי אמורה להגיע להקני

כדי שהרגע הזה יוכל להתרחש.

אתה מבין מה אני אומרת, דני? - כן.

בסדר, אז שני אוטובוסים הביתה.

הראשון הוא 253. - 253.

כן. והשני הוא 91.

תשעים ואחת. בסדר.

מאתיים חמישים ושלוש, 253... - מה את עושה?

אני שרה מספרים.

מספרים הם מוזרים, לא?

תני לי לדבר עם אל, בבקשה.

תני לי לדבר איתו. - שלום.

שלום. סליחה על ההפרעה, אבל תוכל אולי

לעזור לחברה שלי לתפוס את אוטובוס 253?

כן, קו 253 עוצר ממש ליד החנות שלי.

אלווה אותה לשם אישית. - תודה לאל.

תודה רבה. אתה כוכב.

בסדר. ליסה, הכול טוב. אל יעזור לך להגיע לאוטובוס.

מי זה אל? - מי זה אל?

את...

נעלמה.

02:15, 12:16, 02:17 -

הלו. - היי.

זה לא נראה כמו הבית. - לא.

היה בלבול קטן מבחינת אוטובוסים. - נסעת באוטובוס הלא נכון?

לא. נסעתי באוטובוס הנכון בכיוון הלא נכון.

בסדר, זו טעות מובנת.

איפה את עכשיו? - תזכירי לי איפה אני.

ברמונדזי.

ברמונדזי? - ג'מייקה רוד.

בסדר. איפה בג'מייקה רוד?

במכבסה. - מה שם המכבסה?

מכבסה. - מכבסה.

באמת? - כן.

מכבסה -

זו לינה.

היא הצילה אותי. היא השאילה לי את הטלפון שלה.

היי. היי, לינה. תודה שאת מטפלת בה.

אל תדאג, חומד. היא מאירה את כל המקום.

בסדר. - תודה, לינה.

אשלח לך מונית. - לא.

לא. עוד לא.

העניין הוא שיש מייבש כביסה ואנחנו מנסות להבין מה יש בפנים.

ואני חושבת זו כרית גברית ענקית.

לינה חושבת שאלה כמה חזיות. התערבנו על זה.

על כמה? - 150 ליש"ט.

ליסה, לא. אני חושב שלינה מנסה לנצל אותך.

מה? לא, מה פתאום? - כן.

את צריכה לעזוב מיד. - לא, אני לא יכולה לעזוב.

מה אם אני צודקת?

אבל אני גוועת ברעב. אולי יש מסעדת קבב בסביבה.

איך ייתכן שאת גוועת ברעב?

את טורפת עוגיות כל הלילה.

אני יודעת, נכון?

פיפה הביאה אותן למסיבת הרווקות.

ואני לא יודעת, נראה שהכנסתי כמה מהן לתיק שלי

לפני שהתעלפתי.

פיפה הביאה עוגיות למסיבת הרווקות?

כן. - בסדר, ליסה, אל תילחצי, אלה עוגיות קנביס.

לא נכון.

ליסה, מי מביאה עוגיות למסיבת רווקות?

פיפה פשוט אוהבת מאוד לאפות. אתה פשוט לא מכיר אותה.

אלוהים אדירים.

דני, אתה חושב שהן... אתה חושב שאני מסטולה בגלל העוגיות?

כן. מה את עושה? תפסיקי לאכול את העוגיות.

אני מצטערת. הן פשוט טעימות מאוד.

כמה את חושבת שאכלת? - חמש או שש.

חמש או שש? - אולי שבע.

בסדר, אז שמונה. - אני חושבת שבסביבות העשר.

לינה. לינה, הוא עוצר.

מה זה?

אני חושבת שזו בובה. יש לה מקור.

מי מכבס בובה בשעה 02:00?

אלוהים אדירים. אתה צודק. ומה הוא עושה בה?