Paper Clips

אל תלמידי :חטיבת הביניים ויטוויל

לאחרונה נודע לי מחבר .על פרויקט אטבי הנייר שלכם

הסיפור כל כך נגע לליבי .כך שהתחלתי לדמוע

התחלתם במסע שמתחיל במוח .ומסתיים בלב

שישה מיליון יהודים לעולם לא ,ירקדו, יאהבו, ישירו או ילמדו עוד

אבל נשמותיהם של שישה מיליון ,היהודים ייזכרו ויכובדו

בזכות בית הספר הקטן .שלכם בוויטוול, טנסי

ובזכות הסובלנות והאהבה .שקיימת שם

אטבי נייר

תרגום - תמיר פסטרנק

.שמי לינדה הופר

חייתי כאן בוויטוול, טנסי .כל חיי

ואני מנהלת את חטיבת הביניים .כבר תשע שנים

הרבה אנשים אמרו שהעיירה הקטנה שלנו

היא לא המקום שייקרה .פה מה שקרה

.אני מניחה שאני יכולה להבין את זה

,סביר להניח שרוב האנשים ,שמגיעים לויטוויל

.לא יתרשמו בצורה יוצאת דופן

זו עיירה מאוד כפרית, כ 24 מיילים .צפונית מערבית לצ'טנוגה

...יש בעיירה רק שני רמזורים

,כמה תחנות דלק... .ושני מסעדות

ויטוויל היתה קהילת .עובדי מכרות פחם

,ואז לפני כ- 30 שנים ,היתה לנו תקרית כואבת מאוד

ותעשיית כריית פחם .פשטה את הרגל

,אז עכשיו אנחנו, מה שנקרא .קהילה בדיכאון

,אבל תן לי לומר לך משהו ;אנחנו לא בדיכאון

.אנחנו מסכנים, אנחנו מסכנים מאוד

אבל תן לי לספר לך .על הילדים שלנו

.יש לנו ילדים נפלאים

,הם רוחשי כבוד ,הם מתחשבים

...הם אכפתיים

.אבל הם מאוד הומוגנים

אנחנו קהילה של 1600 אנשים, עם .זאת, אין לנו גיוון

,אין לנו אנשים יהודיים ,לא קתולים

ובבית הספר שלנו, יש לנו רק .חמישה ילדים שחורים וילד אחד היספני

.אנחנו דומים זה לזה

וכאשר מגיע מישהו ,שלא דומה לנו

.אין לנו מושג מה לעשות

.אז, בשנת 1998, התחלנו בהרפתקאה

.זו לא היתה משימה גדולה

.זה היה צריך, הצורך שלנו

אנחנו מחפשים אחר פרויקט .שיכלול סובלנות ומגוון

אז גברת הופר גברת הרפר ,שלחה אותי לכנס בצ'טנגונה

הלכתי לכנב הזה והשתתפתי .בהרבה הרבה הרצאות

כדי לנסות למצוא את הפרויקט .שיתאים לצרכים שלנו

,אז הוא חזר אלי ,והוא אמר

את יודעת, אם אנחנו נלמד" ,על השואה

תחשבי על כל הדברים . "שאנחנו יכולים ללמוד

.וודאי נוכל ללמוד על הרשע

ואנחנו נוכל ללמוד על תרבות

.שהיתה שונה לחלוטין משלנו

,אז שאלתי את סנדרה רוברטס

שהיא המורה לאומניות .'לכיתות ח

.אם היא רוצה לעזור

,כאשר שמעתי על הפרויקט .אני מאוד התרגשתי

לא יכלתי לומר "כן" יותר .מהר מכפי שאמרתי

ישבנו והחלטנו שהמטרה שלנו תהייה

ללמד את הילדים מה קורה

כאשר חוסר סובלנות משתלט .וכאשר דעות קדומות לא נבדקות

...אז זה מה שרצינו לעשות

ללמד את הילדים שלא כולם לבנים ופרוטסטנטיים

.ולא כולם גרים בקהילה כפרית

שם הם מוגנים ואהובים .ואכפת למישהו מהם

,זה כל מה שרצינו לעשות .רק דבר יפה ופשוט

כיתת לימוד על השואה, אוגוסט 2001

הדבר החשוב הוא התובנות .שהולכים ללמוד מהפרויקט

כמה חשוב להתייחס לאחר בדיוק .כפי שאתה רוצה שיתיחסו אלייך

בואו נדבר קצת על .מה שיקרה היום

,בשנה הראשונה שהיתה כך אני זוכר, ב 1998

.היה רק את פרויקט השואה

,המורים לא ידעו הרבה

אבל הם ניסו ללמד את .הילדים את מה שהם ידעו

הם קראו ספרים, הסתכלו .על קטעי וידיאו, ראו תמונות

הם פשוט ניסו לעשות .כמיטב יכולתם

אבל אני רוצה להזכיר לכם לפני שאנחנו מתחילים

שמה אנחנו הולכים ללמוד ...בפרויקט הוא מאוד, מאוד קשה

כמובן שאחד הדברים הראשונים שהילדים היו צריכים ללמוד

ואחד הדברים שהיה הכי קשה בשבילם לתפוס

זה שהיטלר רצח .שישה מיליון יהודים

הרעיון של אטבי הנייר ,הגיע כאשר תלמיד אמר

?מה זה 6 מיליון" . "אני מעולם לא ראיתי 6 מיליון

:מיס הופר אמרה ובכן, גם אני לא ראיתי"

,אם תוכל למצוא משהו שניתן לאסוף ."נוכל למדוד את זה

אז הסטודנטים התחילו ...לחקור באינטרנט

.הם גילו שאטבי הנייר הומצאו בנורבגיה

.מעולם לא ידעתי את זה

הם גם גילו שנורווגים השתמשו באטבי נייר

.כסמל במהלך השואה

,בשנות ה-40 של המאה ה -20 נורווגים ענדו אטבי נייר על הצווארון שלהם

כדי לזכור את האנשים .שהיו בשואה באותו הזמן

היהודים היו נאלצו לענוד כוכב ,כדי שאנשים יידעו שהם יהודים

כך שהנורווגים ענדו את אטבי הנייר .כדי לסמל שקיימת עוולה

,כי אם הם היו מדברים על זה

ככל הנראה שהם היו נרצחים .או מובלים למחנות ריכוז

,הם באו, והם אמרו

אנחנו יכולים לכתוב מכתבים" לאנשים שאנחנו מכירים

ולבתי ספר אחרים" ,ולאנשים מפורסמים

ולראות האם הם ישלחו ? "לנו נייר

."מיס הופר אמרה: "בטח

.אז התחלנו לשלוח מכתבים

קיבלנו כמה מטום הנקס ומביל קוסבי

(מהנשיא לשעבר בוש (האב

והנשיא לשעבר ביל קלינטון .והנשיא בוש

טום בוסלי-שחקן) "סטודנטים יקרים: סלבריטאים) ,לא תמיד קוראים את מכתבי המעריצים שלהם

.מאחר והם חושבים שזה בזבוז זמן"

כמו כן, גם אני אשם בכך שאני" ,לא קורא את כל מה שמגיע לשולחני

אני בהחלט שמח שאני" .קראתי את המכתב שלך

היה לי מאוד קשה המסביר" לכל אחד משבע הנכדים שלי

.על העיניין הזה של השואה"

.אני יהודי"

כל השחיתות הזו שהתרחשה" במחנות הריכוז

הלמה בי כאשר ראיתי את התמונות"

של הזוועות שהתבצעו" .לעם היהודי

התמונות האלה עדיין" .חיות בזכרון שלי

.אני שולח לכם אטב נייר אחד"

.זה האטב נייר שלי"

בעתיד, אני אזכור את הפרויקט שלך"

כל פעם שאתקל" ,באטב נייר

,וזה יהיה סמל למה שאתם" .הסטודנטים, ניסיתם לממש

.אני נרגש מהמאמצים שלכם" .תבורכו

."טום בוסלי

,אם מדובר על חטיבת ביניים 'אני מניח שמדובר על כיתות ח

"לתעמולה אין כל קשר לאמת"

...והדירבון שהם קיבלו מהמורים שלהם

צריך לשבח את כולם .על מה שהם עשו

כשהגעתי לכאן, אני לא ,ממש ידעתי על זה הרבה

זה טוב להיות חלק ממשהו גדול

.וללמוד עוד על השואה

'מידי שנה, תלמידי כיתות ח .משלימה את עבודתם של תלמידי השנה הקודמת

אחד הדברים שמניעים את דייויד ואותי

הוא לראות את התובנות .שכל קבוצה מביאה לפרויקט

.טרי לין יושבת שם בשקט

?למה רצית להיות חלק מזה

כי אני יודעת שאת מתאמנת להיות מעודדת כל אחר הצהריים

ועוד דברים שאת ,עושה בחיים שלך

.זו הולכת להיות מחוייבות ענקית

רציתי לעשות את זה כי אני חושבת שזה יעזור לכולם

לעצור ולוודא שהם מכירים מישהו

,לפני שהם מתחילים לחשוב ולומר

ואני יודעת שאני יעשה את זה, ואני .חושבת שהקבוצה הזו באמת עזרה לי

...טוב מאוד

,כאשר התחלתי את הפרויקט

האדם שהייתי הוא .לא אותו האדם שאני כיום

.זה מה שאתה עושה עם הכריזמה הזו

הייתי מורה חדשה שמנסה לקדם את הקריירה שלה

ולהבין את סגנון ההוראה שלי ,ומה הכי טוב בשבילי

לא בהכרח מה הכי .טוב עבור הילדים

אני חושבת שאתה מתחיל להיות שקוע ,במה שאתה יכול לעשות על מנת לקדם את הקריירה

.אתה חושב רק על עצמך

.שמועות. כולנו יודעים על מה מדובר

כולנו היינו מעורבים בשמועה .אחת או שניים במהלך החיים שלנו

האם זה משנה, הדרך בה אנשים חושבים עלייך

?וחושבים עליי

.אה, כן, כן

,כאשר הפרויקט התחיל היו לי דעות קדומות בהרבה נושאים

והייתי ממהר לשפוט אנשים .מגזעים שונים

הייתי אדם טיפוסי מהדרום .שממהר לשפוט וממהר לתת סטראוטיפ

בתור מורה, אני מניח שאני הקשבתי למה שכולם אמרו

על ילדים בגיל הזה וכנראה היו לי דעות קדומות

.על הנערים בכיתה שלי

.לא השכלתי ללמוד מהם

הייתי אומר להם מה שרציתי .שהם יידעו, וזהו זה

אנחנו הולכים להפיק .פוסטרים מגניבים

הילדים הללו באמת רצו .להבין את העוצמה של השואה

זו הסיבה שהקבוצה השנייה בסתיו 1999

הוסיפה את פרויקט אטבי הנייר .למפגשים השבועיים שלהם

וכאשר המכתבים ואטבי הנייר .התחילו להגיע, נראה שזה תפס

המשלוח הראשון .כלל 100,000 אטבי נייר

,הם היו מאוד נרגשים .נראה שזו היתה התחלה טובה

קיבלנו את זה במשלוח אחד גדול

,מאדון מקליפורניה .מעצב התכשיטים

,והוא התקשר והוא היה מאוד נרגש אז במשך שבועיים

היינו מאוד נרגשים: "יש ."לנו 100,000 זה מתקדם מהר מאוד

.8,830

ואז הגיע ההפוגה הגדולה

עברו שבועות .וקיבלנו רק שני מכתבים

וזה באמת קשה ,לשמור על אופטימיות

,לשמור על ההתלהבות שלך .ושל עוד 27 נערים

ניסינו לשחק עם המספרים ולחשב

כמה זמן ייקח לנו .להגיע ל- 6 מיליון בקצב הנוכחי

,הבנו שזה ייקח לנו 10 שנים .היינו בשוק

.ידענו שאין לנו כל כך הרבה זמן

,סנדי ואני ישבנו והסתכלנו אחד לעבר השני ואמרנו: "טוב, אם רק נוכל לאסוף

מליון וחצי עבור הילדים שנרצחו"

."זה ייחשב כהצלחה לפרויקט"

לקראת סוף שנת 1999, אני מניח .שהפרויקט יכול היה ללכת לאחד משני כיוונים

אבל אף אחד לא היה מוכן .לוותר על הרעיון

למרבה המזל, זה הזמן בו .פיטר ודגמר שרודר הגיעו

?אלכוהול, איך זה נקרא

(הו, "אור ירח" (סוג של משקה חריף - "כן, "אור ירח -

או, אלוהים, כיצד אוכל לתאר את ?פיטר ודגמר שרודר

.זוהי רק ההתחלה כעת

.הם פנו אלינו באוקטובר 1999

,קראנו את המכתב ,חברה שלהם

ניצולת שואה בת 94 ,ששמה לינה גיטר

,קראה על הפרויקט שלנו באינטרנט

,והיא אמרה ."זאת המשימה שלך"

שנינו עיתונאים, ואנחנו חיים .בארצות הברית כבר 20 שנים

.אנחנו כתבים של הבית הלבן

.כן, חטיבת ביניים ויטוויל