نخستین 200 خط.
גם את תצופי!
גם את תצופי!
גם את תצופי!
- ספטמבר 1989 -
ראיתי אותנו.
כולנו היינו שם.
במאגר המים.
אבל היינו מבוגרים יותר.
בגיל של ההורים שלנו.
גם כמבוגר אני נאה?
אתה משתפר עם הגיל.
מה זה אומר, לעזאזל?
מה איתי?
כמו עכשיו...
אבל גבוה יותר.
תישבעו.
תישבעו שאם זה לא מת...
אם זה יחזור אי-פעם...
גם אנחנו נחזור.
זיכרון...
הוא דבר מצחיק.
- דרי -
אנשים רוצים להאמין שהם מה שהם בוחרים לזכור.
הדברים הטובים.
הרגעים.
המקומות.
האנשים שכולנו נאחזים בהם.
אבל לפעמים...
- נעדרת -
לפעמים...
אנחנו מה שהיינו רוצים לשכוח.
- כעבור 27 שנה -
- בית הכיף -
בסדר, ילדים.
היכון!
צא!
מי זה יהיה? הראשון שיפוצץ את הבלון שלו, ינצח!
לכו תדעו מי ינצח! המשחק לוהט.
קדימה. קדימה.
זה צמוד.
מי יגיע למי שמוביל?
מי יהיה המנצח הגדול הלילה?
כן!
מנצח, מנצח, אני שמח.
תודה. -וואו.
הראית להם מה זה, נכון? -נכון.
כן.
היי, ילדה, רוצה?
תודה שנתת לי לנצח.
כן.
מה קיבלת, ויקי? -כזה ג'נטלמן.
תראי את זה!
הנה פרס התנחומים שלך.
- אני אוהב את דרי -
תראה את זה.
מעולם לא חיבבתי בונים...
אבל תראה את הכובע הזה. כלומר...
תודה.
אז אנחנו צריכים לדבר על לוגיסטיקה.
כמה רומנטי.
רומנטי?
מה כזה פאקינג רומנטי?
היי.
אימא שלכם לא לימדה אתכם לענות כששואלים אתכם שאלה מזוינת?
בוא, אדריאן.
יש לך בעיה, הומו?
לי אין, אבל מג ריאן התקשרה.
תחזיר לה את הפאה.
בסדר. בסדר.
בוא. בוא, אדריאן.
דברים כאלה הם הסיבה שאני חייב לעזוב את העיירה הדפוקה הזאת.
מוחות קטנים.
יש להם זרגים קטנים. -אני רציני.
אנחנו שייכים למקום אחר.
היי, תראה, אם בסוף תשנא את ניו יורק, תמיד נוכל לחזור הנה.
אני פשוט רוצה להיות איתך.
לא אכפת לי. ניו יורק, דרי, שיהיה.
אתה חייב לומר את זה.
אני לא חייב לומר כלום.
תוריד את הכובע המזוין הזה.
אלוהים. -בוא, נלך.
שאנשים לא יחשבו...
שמרשים למתרוממים כמוכם להיכנס לעיירה.
כן, הוא נולד פה, מטומטם.
בסדר, נלך. -לא. אתה יודע מה?
אוריד למענך את הכובע.
אבל למה לסיים בזה?
יש עוד משהו שאתה רוצה שאוריד למענך הערב?
בקשות מיוחדות, גבירותיי?
יא מזדיין!
עזוב אותו!
מה זה?
תפסיק. -לא נראה לי שתזדקק לזה.
תניח לו! -תכה אותו.
יש לו אסתמה, חתיכת מזדיין!
קדימה!
תזיין לו את הצורה!
קדימה, תבעט בו!
קדימה, תכניס לו בעיטות. -אדריאן!
אני עדיין שונא את השיער המזוין שלך.
אדריאן!
עוף ממנו!
תראה מה עשית לפרצוף המזוין שלו!
היי! תעזור לי להרים אותו.
אדריאן.
תעזור לי להרים את המזוין הזה עכשיו.
תן לי את הכובע, כריס.
הוא שלי! -אמרתי שתיתן לי את הכובע המזוין!
אדריאן!
אתה אוהב את זה?
ברוך הבא אל דרי, בן זונה.
לא! אדריאן!
לא!
בוא נעוף מפה.
בואו! -לא!
אדריאן!
הצילו!
הצילו!
מישהו!
שמישהו פאקינג יעזור לי!
אדריאן.
לא!
אדריאן!
כולנו צפים כאן למטה!
העניין הוא...
שלפעמים מה שהיינו רוצים לשכוח...
מה שניסינו להותיר בעבר...
מסרב להישאר שם.
ניידות, נא להגיב.
אני מקבלת דיווחים על גופה מפורקת.
אמרי שנית. אמרת, "מפורקת"?
חיובי.
הזירה ליד הכניסה הדרומית לשטחי הפסטיבל.
קיבלתי. בדרך.
יש הנחיות בנוגע לתנועה? -חיובי.
המפקד אמר למנוע את התנועה אל גשר רחוב דרי.
לפעמים זה חוזר לקחת אותך.
- אני אוהב את דרי -
- בואו הביתה -
- זה חלק 2 -
- החדר בעליית הגג -
- פנים עליית הגג -
מר דנברו? זקוקים לך בסט.
הכול בסדר?
נלך מכאן.
- האחים וורנר -
אצליח. אצליח. -לא!
היי! להתרחק מהדלת!
בחייך. לא צפית ב"אינדיאנה ג'ונס"?
תיזהר.
היי. אתה חבר צוות?
אני התסריטאי.
הבעל שלך פה.
היי! העמודים אצלך?
כולם, להתרחק מהמנוף.
ידידי, סרט זקוק לסוף.
אתה יודע את זה, נכון? -כן.
אמרת שאתה זקוק ליום נוסף כדי לסיים את העמודים...
ואז נצלם. הלילה.
זה בעוד 17 שעות...
כולם, להירגע, טוב?
אני רגוע.
אני רוצה שתהיה מרוצה מהסרט.
אתה מבין? אני בצד שלך.
זה נהדר. כי בספר שלי, הסוף...
נוראי.
עם כל הכבוד, אנשים מתו על הספר שלך. מתו.
הם שנאו את הסוף.
אמרת שאהבת את הסוף.
זה היה שקר.
חייבים להשתפר, בסדר? -כן.
אודרה, ההערות שלי אצלך. את מוכנה...?
תודה רבה. תחזיר אותי לאחת, בבקשה.
ביי.
ההערות שלו אצלך?
הוא לא טועה.
גם את שונאת את הסיומות שלי?
לא את כולן.
אבל זה...
בסדר. -פשוט...
מה? אתה רוצה שאמשיך לשקר לך...
רק כי אני אשתך? -את אשתי?
לא. לא. אבל את יודעת מה?
שמונה שנים את סתם מתחנפת אליי?
כנראה חשבתי שאת אדם אחר.
לא התחנפתי סתם.
כולם רוצים סוף טוב. כולם רוצים סגירת מעגל.
אבל זה לא ככה בחיים.
אני חושבת שמה שפיטר והאולפן רוצים...
האולפן? מתי נהפכת לעובדת החברה?
אלוהים, את אמנית.
בחייך. מה רע בלעשות את זה כפי שכתוב? כפי שרציתי.
מה רע בלהיות האישה שאני רוצה שתהיי?
לך תזדיין, ביל.
על הנייר. התפקיד, כלומר. לא את.
הלו?
ביל דנברו? מדבר מייק.
איזה מייק?
מייק הנלון.
מדרי.
No comments yet. Be the first to leave one.