Outlander

‫- סדרה מקורית של NETFLIX -‬

‫בפרקים הקודמים…‬

‫אני אוהב אותך, ג׳וקסטה מקנזי.‬

‫העולם הזה אולי ישתנה, ‬

‫אבל זה לא ישתנה לעולם.‬

‫חייבים להעביר מסר למורטו.‬

‫אם נזהיר אותו, ‬ ‫אולי הוא ישכנע את חייליו לסגת.‬

‫אני אעביר את המסר למורטו.‬

‫לא תוכלו לנצח. לא תנצחו.‬ ‫ספרי ההיסטוריה כבר נכתבו.‬

‫אז אני נלחם.‬

‫אתה חבר במיליציה, מה?‬

‫באתי להזהיר אתכם מפני טריון.‬

‫אז אתה בוגד.‬

‫שחררתי אותך מהנדר שלך.‬

‫בחיים לא הייתי בוגד באמך, ‬

‫ולא משנה לבקשת מי.‬

‫מורטו?‬

‫רוג׳ר?‬

‫ברי…‬

‫- אוניברסיטת אוקספורד, 1969 -‬

‫אל חשש. זה לא עניין של חיים ומוות, ‬

‫רק סימונים בעט אדום.‬

‫או שמא…?‬

‫מר ג׳ונס?‬

‫סליחה, המורה?‬

‫זה עניין של חיים ומוות, לדעתך?‬

‫אני מניח שלא, המורה.‬

‫אבל תהיתי, ‬

‫למה מתכוונים כשכותבים ש…‬

‫מישהו ״סוף סוף קבר את הגרזן״?‬

‫כולנו יודעים שהכוונה למעין השכנת שלום, ‬

‫אבל מי יודע לומר לי‬ ‫למה שמישהו יטרח לקבור גרזן?‬

‫אז אולי פשוט תלך מפה.‬

‫אלא אם יש לך מילים אחרונות בשבילנו, ‬ ‫לפני שאתה עוזב.‬

‫״באתי, ראיתי, ניצחתי״.‬

‫לא בדיוק מה שחיפשתי, מר מורגן.‬

‫ואלה לא היו מילותיו האחרונות‬ ‫של יוליוס קיסר.‬

‫אם כי סופו לא היה שמח. הישאר, מר ג׳ונס.‬

‫רציתי לראות אם תסכים איתי.‬

‫כי אני מאמין שזה עניין של חיים ומוות.‬

‫החיבורים שלכם על ״מילים אחרונות מפורסמות״‬ ‫היו סתמיים.‬

‫רציתי שבאמת תחשבו:‬ ‫למה אנשים אומרים מה שהם אומרים?‬

‫ואולי שתשקלו‬ ‫מה מילותיכם האחרונות עשויות להיות, ‬

‫בהינתן ההזדמנות.‬

‫מה זה משנה, המורה?‬

‫זה שיעור היסטוריה, ‬

‫לא כתיבה יוצרת.‬

‫בגלל שחיים ומוות ביד הלשון.‬

‫מילים מעצבות את מחשבותינו ומעשינו.‬

‫לעתים קרובות, הן מגדירות אותנו.‬

‫כמו קליעים. מרגע שהם נורים, ‬

‫אי אפשר לקחת אותם בחזרה.‬

‫יש להן כוח.‬

‫אז בחרו אותן בתבונה.‬

‫שתהיה להן משמעות.‬

‫תחיו חיים שראויים להן.‬

‫ובייחוד את מילותיכם האחרונות.‬ ‫הן נשארות אחרינו.‬

‫ומה יהיו מילותיך האחרונות, המורה?‬

‫״משאלתי על ערש דווי, מלכי, ‬

‫היא שתלמידיי יכתבו טיעונים מנומקים, ‬

‫הנתמכים ע״י ראיות, ‬

‫בכתב יד קריא. אמן.״‬

‫לא, באמת, המורה.‬

‫הייתי אומר…‬

‫הייתי אומר, ‬ ‫״שתשכח ההיסטוריה את שמי, ‬

‫כל עוד מילותיי, ‬

‫ומעשיי, ‬

‫ייזכרו ע״י היקרים לי.״‬

‫זה הכול להיום.‬

‫עד לשבוע הבא.‬

‫הקדמת.‬

‫לא יכולתי לוותר על הזדמנות‬ ‫לראות אותך בפעולה.‬

‫ואם אתה רוצה להספיק‬ ‫ל״שוד הרכבות הגדול״, צריך למהר.‬

‫את בטוחה שאת מעוניינת במרתון סרטים אילמים?‬

‫את לא באה רק בשבילי?‬

‫אני כן.‬

‫אבל סבלת הרצאה שלמה על גשרים תלויים.‬

‫מה שהוגן הוגן.‬

‫אלה באמת יהיו מילותיך האחרונות?‬

‫- מילים אחרונות מפורסמות -‬

‫- ״הורידו אותו משם.״ -‬

‫- ״הוא נושם!״ -‬

‫- ״אני חייבת לפתוח מעבר לאוויר.״ -‬

‫- ״רוג׳ר, אתה שומע אותי? זאת בריאנה.״ -‬

‫- ״אתה חי. אתה שלם. הכול בסדר.״ -‬

‫- כעבור שלושה חודשים -‬

‫הכול נראה בסדר.‬

‫הגרון שלך מחלים היטב.‬

‫הצלקת נעלמת.‬

‫איך אתה מרגיש?‬

‫כדאי שתנסה לדבר, רוג׳ר.‬

‫תישמע צרוד בהתחלה, אבל זה נורמלי לחלוטין.‬

‫אולי רק תנסה ללחוש?‬

‫טוב…‬

‫רק תדע שאני…‬

‫אלמד את ג׳ם להגיד ״סוודר״ ו״אלומינום״, ‬

‫לא ״אפודה״ ו״אלומיניום״.‬

‫שבעים אחוזים מהתקשורת הם לא־מילוליים, ‬

‫אז מי צריך מילים בכלל?‬

‫נעמיד פנים שאנחנו באחד הסרטים האילמים‬ ‫שהיינו רואים באוקספורד או בכיכר קנמור.‬

‫הלורד ג׳ון הביא תיבה מלאה בספרים ומתנות.‬

‫רוצה לבוא לבית ולהיפגש איתו?‬

‫טוב…‬

‫אבוא איתך.‬

‫פחדן, איך שלא תסתכל על זה.‬

‫- ״הנה אחד בשבילך, קולונל…‬ ‫תפסתי אותו ליד הנחל.״ -‬

‫- ״שים אותו עם השבויים האחרים.״ -‬

‫- ״מה נעשה בהם, הוד מעלתך?״ -‬

‫- ״בחרו שלושה. תלו אותם והשאירו אותם שם, ‬ ‫שישמשו דוגמה לכול.״ -‬

‫- ״ירחם האל על נשמותיכם.״ -‬

‫השותפה שלי מהמעונות ב־MIT, ‬

‫גייל.‬

‫החבר שלה נשלח לווייטנאם.‬

‫לא ממש הכרתי אותו, אבל…‬

‫היא ביקשה שאבוא איתה‬ ‫לביקורים אצלו, אחרי שהוא חזר.‬

‫הוא חזר כמעט שנה לפני הביקור הראשון שלי.‬

‫אני לא יודעת למה בדיוק ציפיתי, אבל…‬

‫הוא היה כמו זומבי.‬

‫העיניים שלו היו חסרות חיים לחלוטין.‬

‫גייל קראה לזה ״מבט של אלף מטר״.‬

‫הוא נפגע מרסיסים, ‬

‫אבל לא נפצע קשות.‬

‫היינו קוראים לזה‬

‫״נוירוזת מלחמה״.‬

‫הלם קרב.‬

‫חלפו חודשים.‬

‫ואמרת שרוג׳ר בסדר מבחינה גופנית.‬

‫אז אולי זאת נוירוזת מלחמה.‬

‫זה חייב להיות נפשי.‬

‫פסיכולוגי.‬

‫זה כאילו הוא טובע בשקט.‬

‫ויש לו את אותו ״מבט של אלף מטר״ בעיניים.‬

‫אני מפחדת שהוא אבד.‬

‫גם אם הוא אבוד, ‬

‫את חייבת לשמור על אמונה ש…‬

‫תמצאי אותו.‬

‫"לא עוד מנגינה קלילת קצב‬

‫לא עוד צחוק או התנשקות‬

‫לך לשלום‬

‫והנח אותנו להתאבל‬

‫להיאנח ולהתאונן‬

‫בכל כר דשא ירוק‬

‫פרחי היער‬

‫נובלים כולם."‬

‫חשבתי שאולי יכולתי להכין מצבה בשבילו.‬

‫אני מבינה שזה לא מקומי.‬

‫מורטו ואני לא היינו בעל ואישה.‬

‫גם אנחנו לא היינו אב ובן, אבל…‬

‫זה לא מפחית מהכאב, ‬

‫או מקל עלינו לשאת אותו.‬

‫הוא היה עקשן כמו אביך.‬

‫אילו רק היה נשאר לצדך…‬

‫הוא נשאר.‬

‫הוא קיים את הנדר שנדר לי.‬

‫לאמי.‬

‫הוא היה נאמן, מעל לכול.‬

‫ייאמר לזכותו.‬

‫הכרכרה מחכה לך, גבירתי.‬

‫תמסור שוב את תודתי לקלייר?‬

‫כן.‬

‫טוב…‬

‫שלום, דודה.‬

‫כמה היינו נזהרים אילו ידענו‬ ‫אילו מפרידותינו היו האחרונות.‬

‫״אני מתנצל על הפגיעה שנגרמה לחתנך.‬

‫זו הייתה טעות מצערת ביותר.״‬

‫המושל טריון העניק לרוג׳ר‬ ‫חמשת אלפים אקרים באזורים המרוחקים.‬

‫מה? למה?‬

‫כפיצוי.‬

‫אולי הוא חושב שהוא יכול לקנות את סליחתך.‬

‫ומה נעשה ב־5,000 אקרים?‬

‫זה לא יכפר על מה שקרה לרוג׳ר, ‬

‫אבל זו קרקע בעלת ערך.‬ ‫-אני לא צריכה את האדמות של טריון.‬

‫אני לא צריכה קרקעות, ‬ ‫אני צריכה את בעלי בחזרה.‬

‫- ״כעונש על בגידתכם…״ -‬

‫- ״תיתלו מצוואריכם עד אשר תמותו.״ -‬

‫הבאתי משהו.‬

‫משהו שתמיד גרם לי להרגיש שיש לי…‬

‫את חוכמת השמיים בכף ידי.‬

‫האצטרולב הוא, במובנים רבים, דגם של היקום.‬

‫כלי שמאפשר לך לגלות היכן את נמצאת, ‬

‫ביבשה או בים.‬

‫הוא יכול אפילו לומר לך מה השעה.‬

‫למצוא את מקומנו בעולם.‬

‫אולי כדאי שנתחיל במשהו קטן.‬

‫אולי לבדוק מה השעה?‬

‫אז…‬

‫אם השמש שם, ‬

‫זה סימן ש…‬

‫חמש וחצי.‬

‫חמש שלושים וחמש.‬

‫טוב… אני מניחה שאין לנו את כל התשובות.‬

‫לא.‬

‫לפעמים עלינו לגלות סבלנות.‬

‫תודה, ג׳ון.‬

‫אני שמחה שמצאת דרך להסיח את דעתך.‬

‫החודשים האחרונים היו קשים.‬

‫יש תרופה לאבל בתקופה שלך?‬

‫אולי יש מהיצורים הקטנטנים האלה, ‬ ‫שיכרסמו אותו?‬

‫לצערי, לא.‬

‫אני בספק אם תימצא תרופה לאבל.‬